שאלה
שלום כבוד הרב
בדרך כלל ששומעים על ארוע לא טוב כמו מוות מתאונה או סיבות אחרות חשים לעיתים עצב אבל הרבה פעמים אני אומר לעצמי זה היה כתוב לאדם או הגיע זמנו או כך השם רצה וכו.אלו אמירות שיכולות לשחרר מעצבות.
המקרה שאספר שדיברתי עליו כבר איתך הוא על אדם שהתאבד לפני כחודשיים.
אני משוכנע שהוא התחרט על מעשיו אבל איך במקרה זה אפשר להתגבר ולהתמודד עם מחשבות עליו שהן עצובות.על המשפחה וילדים שהשאיר.
אני חש לפעמים מחשבה כזאת חזקה עליו וקשה להשתחרר.
האם אפשר לומר שהסיטואציה שקדמה להתאבדות כן היתה בהשגחה והבחירה שלו היתהשגוייה אבל גם באופן כללי היתה השגחה גם משום שהתחרט.
באיזה כלים אפשר להתמודד עם עצבות מסוג זה.על אדם כזה.
מה לומר לעצמי.אולי איך אפשר לא להכניס את עצמי למחשבות אלו.
מה לעשות?
תשובה
שלום וברכה
הבה נחפש ביחד קצה חוט.
זה באמת סיפור עצוב.
זה סיפור עצוב על מה שהוא עשה לעצמו; על המקום שאליו נקלע; על מה שהותיר אחריו; על המשפחה שלו והילדים שלו; על פגיעה במה שנאמר בדיוק בפרשת השבוע בנושא "שופך דם האדם". זהו אכן סיפור עצוב.
ואולי הדבר הראשון והנכון לעשות הוא אכן להיות עצוב על כך.
ואחר כך – להתעודד.
לדעת שדברי חז"ל "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים" הם המצפן שלנו. בדיוק כפי שכתבת, ה"שמיים" מעורבים ברקע של החיים שלנו, אולם הבחירות בסופו של דבר הן שלנו. טוב שלא נעסוק בניסיונות לדון אחרים, אולם טוב מאוד שנעסוק בעיצוב החיים שלנו, שעיקרו לנסות ולבחור בטוב בכל סיטואציה שאנו נמצאים בה. ובמקרים של התאבדות, בד בבד עם הזהירות שלנו מלדון אחרים בשל העובדה שלא הגענו למקומם ולתסבוכת שהם הסתבכו – לחזק אצלנו את ההכרה שאסור לעשות כך, וחובה עלינו לבחור בחיים, ולקום מהמשברים הקשים שאנו נקלעים אליהם.
האם הדברים האלה יכולים להתחיל ולכוון את המסע שלך ?
כל טוב ושבת שלום