אמונה מתערערת

בס"ד
שלום רב,

כאבך קשה מנשוא: כאב הגוף וכאב הנפש - הרהורים קשים ומעיקים.
די שאחד במשפחה חולה במחלה קשה - צריך תעצומות נפש לשאוב כוח, לעמוד במציאות ששניים במשפחה: אב ובתו חולים, סובלים ודואגים כל כך.

אמנם נכון ש'הכל לטובה', אבל זה לא מחייב להיות בשמחה תמיד.
הידיעה שבחשבון הכללי, הנשגב מהבנתנו, הכל לטובה - לא אוסרת עלינו לדאוג ולכאוב בגוף ובנפש.
כאשר הקב"ה מביא סבל וייסורים הוא לא מתכוון שהאדם יתעלם מהם וימשיך לשמוח.

התפקיד של הייסורים הוא לייסר ואדם צריך להיות באמת הפשוטה של המציאות שהוא חי.
יש לכך ביטוי פשוט בהלכה: יש הלכות חתונה שעניינם שמחה.
יש הלכות אבלות שעניינם צער רב מאוד. צער חיצוני ופנימי.
אם היינו צריכים להיות תמיד בשמחה אז לא היו הלכות אבלות.

על אהרון נאמר "ויידום אהרן" הוא לא היה בשמחה.
ירמיהו הנביא מבטא ייסורים קשים מאוד שהוא עובר בחייו.

בתקופה שעוברת עליך את צריכה להיות בתוך הרגשות הטבעיים שלך:
סבל, צער, כאב, דאגה לך ולאביך ועוד רגשות רבים וקשים שאין מילים לתאר אותם.
זה לא סותר אמונה תמימה ומלאה.
חייבים לזכור שייסורים אינם עונש - יש דוגמאות לצדיקי עליון שסבלו ייסורים קשים. בחז"ל יש ביטוי של ייסורים מאהבה וייסורים ממרקים.
לייסורים יש תפקיד (איננו יודעים מה התפקיד אבל אנחנו בטוחים שיש תפקיד) והם ממלאים את תפקידם רק כאשר מתייסרים מעומק הלב והנשמה.
אבינו מלכנו שלח רפואה שלמה לחולי עמך.
אני מברך אותך ואת אביך ומתפלל להחלמה מלאה של שניכם.
שתזכו לרפואה שלמה מן השמים, רפואת הנפש ורפואת הגוף בתוך שאר חולי ישראל.