אבל בשנה מעוברת

לשואלת שלום

ברוך דיין האמת.

קודם כל - דיני האבלות במשך השנה הראשונה מאז הפטירה נמשכים שנים עשר חודשים בלבד, דהיינו עד תאריך כה בתשרי תשע"ז (למעט אם לא נקברה ביום המיתה, שאז נמשך עד תאריך הקבורה).

המנהג המצוי אצל רוב הספרדים ובני עדות המזרח הוא לעשות אזכרה הן אחרי 11 חודש, הן אחרי 12 חודש, ובשנה מעוברת גם ביום השנה.

מנהג מרוקו לקיים אזכרה מכובדת לאחר 11 חודש. הסיבה לכך היא שכתוב שמשפט הרשעים בגיהנם הוא שנים עשר חודש, ובקיום אזכרה זו מראים שהנפטר צדיק ומשפטו אינו י"ב חודש.

האזכרה המרכזית היא בסיום האבלות, כה בתשרי תשע"ז. בנוסף, רצוי לעשות אזכרה מצומצמת ביום השנה - כ"ה בחשון תשע"ז.

אם אצלכם נוהגים לעשות סעודה באזכרה – אין לבזבז הרבה כסף על שלוש אזכרות, אלא לבחור תאריך אחד שבו תהיה האזכרה העיקרית ובתאריכים האחרים להסתפק במשהו מצומצם. בנוסף, טוב שהאזכרה תיערך בצורה כזו ולאכול, כאשר גם שאר האנשים יושבים לסעוד. וכך יועיל לעילוי נשמת הנפטר.

בבחירת התאריך המרכזי יש מנהגים שונים: רבים מעדיפים לעשות סעודה גדולה בסיום אחד עשר חודש (גם בשנה מעוברת, וכך פסק הרב יצחק יוסף), אך בצורה פשוטה התאריך של סוף שנת האבל יותר משמעותי (כך פסק הרב מוצפי).

לסיכום: לעניות דעתי כדאי להשקיע יותר באזכרה בסיום מנהגי האבלות - כ"ה בתשרי תשע"ז. אבל אם העניין עלול לגרום בעיה משפחתית או אי נעימות מהציבור, עדיף למנוע צער ומריבה ולהשקיע יותר בסיום 11 חודש – כ"ה באלול תשע"ו.

אצל האשכנזים - מנהג האזכרה ב11 חודש לא מוכר כלל.

(מקורות: רמ"א יורה דעה שעו, ד | ברכי יוסף שם | משנה ברורה תקסח ס"ק מד | שו"ת מבשרת ציון (הרב מוצפי) ח"א סימן כה | בשו"ת נשמת כל חי (הרב פלאג´י) יורה דעה סימן עב | ילקוט יוסף אבלות סימן ל, ז | חזון עובדיה אבלות חלק ג, עמוד רלא | שו"ת רב פעלים (בן איש חי) חלק ד או"ח מ"א)

בשורות טובות