שאלה
בס"ד ר"ח אלול תשע"ו
לקראת המפגש השנתי עם הריצפה כדרך המוסלמים בימים נוראים.
מה ההבדל בין צלב קרס לבין ההתאסלמות בימים נוראים?
גם הצלב קרס היה פעם סתם צורה, לאחר שאומץ ע"י מי שאומץ נאסר לשימוש.
היום סמל הרוע העולמי זה כריעת המוסלמים בעת קיום פולחנם.
המתפוצף באווירון או באוטובוס או במקום הומה אדם הוא לעיתים אחד, אך מיד כל ההמונים מחרישים אוזניים ברעש מחיאות הכפים.
גם התורה בפרשתנו מזהירה מלעשות מזבח ממצבה למרות שהיה נהוג בזמן האבות כן, לאחר שהכנענים התחילו להקים אותה לצורך פולחנם.
וזו הנוסחה שאנו צריכים לעשות בה שימוש גם לעניין העכשווי.
נוכל לשוב לדרך ביטוי ההתבטלות שלנו כלפי מעלה עם בוא הגואל, כשכל הרעים יתנדפו.
תשובה
שלום וברכה
אנחנו מוצאים דיונים רבים סביב שני עקרונות:
מחד גיסא, מאיסור מצבה, אנו למדים כי אפילו דבר שהיה אהוב נהפך להיות שנוא בעיני המקום, בשל העובדה שהם הפכו אותו למעשיהם.
מאידך גיסא, ידועה המשנה בעבודה זרה המתירה לרחוץ באפרודיטי של קסריה, כי היא באה בתחומי ולא אנחנו בתחומם.
הכריעה בפני הא-לוהים שייכת לתנועה השניה.
יש בה חיוניות. היא אמנם גם מנהגם של רשעי העולם, אולם היא חיונית לנו כחלק בלתי נפרד מאחת מצורות שפת הגוף בשעה שאנחנו עומדים בפני ד'.
לא יהיה זה נכון לבטל את זה.
ויהיה נכון, בכיוון שכתבת, להזכיר לכולנו כי הכריעה הראויה היא בכוונת לב טהורה, ברצון לעשות את הטוב ואת הישר בעיני ד', ו"זה השער לד' צדיקים יבואו בו".
כל טוב ויישר כוח