שאלה
בתשעה באב קראנו את הסיפור "על קמצא ובר קמצא" (מסכת גיטין, דף נ"ה עמוד ב '– דף נ"ו עמוד א') שבגללם חרבה ירושלים בתשעה באב – מועד של [שנאת חינם].
מספר מועט של ימים לאחר תשעה באב ישנו עוד מועד בעל תכונות הפוכות, הלוא הוא [ט"ו באב – מועד של אהבת חינם].
אולי עצם הצמידות מלמדת על תיקונו של הראשון בעזרת השני? ואם כך הדבר – [אמור להימצא תיקון בסיפור] "קמצא ובר קמצא" כי גם הוא חלק מתשעה באב.
אתם מוזמנים להצטרף אלינו לחקור את הסיפור וללמוד ממנו [יחד].
*
[נספר את הסיפור בלשוננו]:
שנים ספורות לפני חורבן בית-המקדש, ערך עשיר אחד מסיבה מפוארת לכל אוהביו. בין היתר, הוא הזמין ידיד קרוב בשם "[קמצא]".
טעות מביכה של המשרת, שנשלח להזמין את כל המוזמנים באופן אישי, גרמה לכך שאדם בשם [בר]-קמצא, אותו שנא העשיר בכל לבו, קיבל הזמנה אישית לבוא ולהשתתף במסיבה.
בר-קמצא האמין כי העשיר מחפש הזדמנות להתפייס עמו. הוא קפץ על המציאה והגיע אל המשתה ביום המיועד.
העשיר ההמום הביט בו כלא מאמין. "אתה שונא שלי. לשם מה הגעת להפר את השמחה? [צא והסתלק מכאן]!".
בר-קמצא נבוך מפרץ השנאה של העשיר, חיפש דרך להשקיט את זעמו:
"אתה צודק; אך אם כבר באתי לכאן, אל תגרש אותי. אשלם לך במיטב כספי עבור האוכל שאוכל והמשקה שאשתה".
העשיר לא ויתר: "לא. צא מכאן בזה הרגע".
בר קמצא: "אשלם לך חצי מהוצאות הסעודה כולה... רק אל תגרום לי בושות".
העשיר: "אין על מה לדבר".
בר קמצא (בתחנונים): "אשלם לך עבור [כל] הסעודה"!
העשיר (בזעם מתפרץ) אחז את בר-קמצא בידו, וגירש אותו בבוז.
בר-קמצא יצא פגוע עד עמקי נשמתו. פגעה בו במיוחד העובדה כי במשתה [ישבו כמה וכמה חכמים, ואיש לא מצא לנכון להגן על כבודו]. אלך ואתנקם בהם, חשב לעצמו.
אמר ועשה: הוא יצא אל הקיסר ברומא, שם הלשין כי [היהודים מרדו במלך].
"אם אינך מאמין לי" הטעים בר-קמצא, "הבה [ונערוך ניסוי]: שלח עמי בהמה (שור), כדי שיקריבו אותה בבית-המקדש. אם הם יסרבו להקריב את הקורבן, תדע שהם מרדו בך".
המלך הסכים לערוך את הניסוי הפשוט, ובר-קמצא הערמומי מיהר [להטיל מום] בבהמה. היה זה מום קל; אך על-פי חוקי ההלכה, לא ניתן להקריב בהמה בעלת-מום על-גבי המזבח.
החכמים שנתקלו בבהמה רצו לרצות את המלך. "הבה ונקריב את הבהמה" אמרו זה לזה.