שאלה
כמו כל המעשים שבאופנה, גם מעשה זה מתחיל במילים "[מעשה בבת מלך]"...
מעשה בבת מלך קטנה שראתה פרפר יפה מאוד והחליטה שהיא רוצה שמישהו יצייר לה את הפרפר הזה, אבל שהציור הזה יהיה [חי ממש]!
המלך הבטיח פרס גדול למי שיצייר ציור שימצא חן בעיני הבת המתוקה שלו, אבל הזהיר שאם הציור לא ימצא חן בעיניה – [יוצא הצייר להורג] כי ציער את ביתו.
הסתובבו עבדי המלך וחיפשו צייר שיסכים לקבל עליו את המשימה, אבל אף אחד לא הסכים כי כולם חששו מהעונש במקרה של כישלון.
יום אחד נודע למלך שיש בממלכה צייר בעל שם עולמי וגמר אומר להיפגש איתו.
הגיע הצייר לארמון, התיישב ליד המלך ולאחר שאכל ארוחה עם משפחת המלוכה שטובה כיד המלך התחילו השניים "[לדבר ביזנס]"...
"אני יכול לצייר לביתך הקטנה את הפרפר – אבל [עבודתי תימשך שלוש שנים]" אמר הצייר. המלך הסכים ושניהם חתמו על חוזה.
לאחר שלוש שנים הגיע המלך לבית הצייר, אך הצייר ביקש עוד [שנה נוספת]. בלית ברירה, הסכים המלך לחכות בתנאי שהציור יהיה מוכן עד לא יותר משנה.
בסוף השנה הנוספת חזרו המלך עם ביתו בהתרגשות לבית הצייר. הצייר לקח דף ריק ו[תוך שלוש דקות] יצר ציור מדהים ומדויק של הפרפר.
המלך כעס מאוד ואמר: "הציור מדהים, אבל אם אתה יודע לצייר פרפרים כאלה מדויקים במהירות – למה נתת לנו לחכות?"
הכניס הצייר את המלך לחדר העבודה שלו, הראה לו [אלפי ציורים] של פרפרים והשיב:
"אתה רואה, כל השנים הללו התאמנתי וציירתי. לא הייתי מגיע לרמה שהגעתי אליה עכשיו בלי כל האימונים שעשיתי עד עכשיו...".
*
"[אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם*לְצִבְאֹתָם: בְּיַד-מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן. וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם*עַל-פִּי ה'; וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם, לְמוֹצָאֵיהֶם]" (במדבר, פרק ל"ג פסוקים א' – ב').
בפרשת השבוע – פרשת "[מסעי]", מספרת לנו התורה על המסעות של בני ישראל ומציינת את שמות המקומות בהם חנו – אך היא לא מפרטת [מה הם עשו] בכל מקום ומקום אליו הגיעו.
למה עלינו לדעת על [פירוט] המסעות? הרי זה דבר טכני, "יבש" וחסר משמעות?
עוד עניין שבולט מהפסוקים ובא בתור הקדמה לפירוט המסעות הוא [הזכרת היציאה מארץ מצרים], ולכאורה לא מובן כיצד קשורה יציאת מצרים למסעות הרבים הללו? הרי [רק המסע הראשון] היה יציאה ממצ