שאלה
אני עובדת בבית ספר מיוחד של אוטיסטים מגילאי 6-21 .
ואשמח לעזרה לגבי כמה שאלות לגביהם :
1. הבנתי שצריך להימנע ממגע של חיבה כלפיהם , אך לא הבנתי עד איזה גיל מותר .
2. ישנם מקרים מיוחדים של אוטיסטים בוגרים יותר (מגיל 14 ומעלה נניח) שנדמה שאין ברירה לפעמים לגעת בהם נגיד אוטיסט שאין לי ברירה ללכת איתו יד ביד כי הוא יכול לברוח/אלימות/להשחית רכוש מסוים . האם בשל סיבות כאלו אני יכולה לגעת בהם או שצריך להימנע ? יש לציין שלגבי אלימות המון פעמים אני מחזיקה להם בחוזקה את הידיים (בשביל הגנה) וגם בגלל שאנשי צוות מהצד כל הזמן אומרים לי שאסור לוותר להם, ואני מניחה שזה על מנת שירגישו מעין פחד שיבינו שזה לא בסדר.
3. יש המון שהם לא גמולים וצריך לכמה מהם להחליף חיתול/לנגב להם ולהשגיח עליהם בשירותים לראות שהם עושים את צרכיהם ולא סתם יושבים או משחקים עם המים באסלה, ומן הסתם כדי שלא יעשו במכנסיים בהמשך היום. עד איזה גיל מותר לי להתעסק עם החיתולים והניגובים למיניהם? (גם בנים וגם בנות, ואם זה פרט חשוב אז אני רווקה כי הבנתי שיש הבדל בין רווקה לנשואה בעניין הזה )
תודה רבה ושבת שלום ומבורכת !
תשובה
בס"ד
שלום רב,
לכתחילה רצוי שגברים יטפלו בגברים ונשים בנשים - גם לטובת המטפל וגם לטובת המטופל.
אם את צריכה לטפל בגבר (או גבר שמטפל באישה) יש עקרון שנקרא 'טרוד במלאכתו' כלומר אדם שעסוק בעבודה מקצועית לא פנוי לתגובה יצרית, ולפיכך אנחנו מתירים זאת.
על סמך זה רופאים ורופאות מטפלים בגברים ונשים, כך פועל מציל בברכה של נשים וכיו"ב.
מטעם זה את יכולה לפעול כל פעולה טיפולית שעסוקה בגוף של המטופל:
לאחוז בו כדי למנוע פעולה אלימה. לנגב, להחליף, לנקות, להשגיח בשירותים ולמנוע פעולות מזיקות.
הדבר הבעייתי הוא במגע של חיבה, שנוגע לרגשות הטובים של המטופל: לחבק ולנשק את המטופל.
אני בהחלט יכול להבין את הצורך במגע שיהיה חם ונעים למטופל - כאן חייבים להקפיד שגבר ידאג לגבר ואישה לאישה.
לא מכיר מקום להבחין בין רווקה לנשואה.