שאלה
שלום,
לצערי השימוש שלי בסמארטפון הוא לא רק לדברים טובים וקורה לא פעם שאני נופלת ורואה דברים פחות ראויים. לא צנועים חד משמעית.
אני מנחשת שלגבי ההתמודדות של תוך כדי אין הרבה מה לומר מלבד כח רצון ולהימנע מלהגיע למצב שמביא לנפילה. אני מנסה אבל בתקופה האחרונה ממש לא מצליחה, מן הסתם בגלל החופש.. השאלה שלי בעיקר נוגעת לרגע שאחרי. הרבה פעמים יש לי חרטה גדולה בלב על מה שראיתי. הרבה בושה. ואז אני לא יודעת מה לעשות, אני רוצה להסיח את דעתי אבל לא מעזה ללמוד משהו, או להתפלל, אפילו לשמוע שירים דוסיים אני לא מעזה, אני מתביישת מדי. אז מה שיוצא זה שאני ממשיכה להישאר בטומאה, לא אותה אחת אבל לשמוע שירים לא אידיאליים וכו'.. אני מתביישת מריבונו של עולם ומרגישה חצופה להתקרב בכלל לקודש כשאני כל כך לא נקיה. קרו פעמים שאפילו לא אמרתי קריאת שמע בגלל זה, בגלל הבושה.. מה אפשר לעשות ברגעים שאחרי? מיום ליום אני מרגישה כאילו אני בכלל חצופה שאני מתפללת, מבקשת דברים ובמקביל חוטאת כל כך. אני אפילו לא מעזה לחזור בתשובה כי אני לא סומכת על עצמי שאני אצליח לא להגיע לזה שוב. אז אפילו צעד בסיסי של קבלה לעתיד אני לא עושה. יש תקווה? מה אפשר לעשות?
תודה רבה! תזכו למצוות. סליחה אם זאת שאלה שחזרה.
תשובה
שלום
הנפילה שאת מתארת בצפיה במראות שאינם צנועים ומעודדים אותך לחטא, היא עבירה נוראה. טוב שאת מזועזעת ומרגישה מגורשת מלפני ד´, כמאמר דוד לאחר שבא אליו נתן הנביא- ´אל תשליכיני מלפניך´, משום שאכן ראוי היה להשליך. ´השיבה לי ששון ישעך´, משום שלאחר חטא ראויה העצבות.
אלא שמדוד למדנו גם את המשך ההתמודדות, לאחר תחושת הגירוש מחצרות השם- ´ד´ שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך´, תפילה לד´ שיסייע לנו לדבר עימו שוב, שיסייע לנו לדבר למרות שעם אותה לשון ואותן עיניים חטאנו בחטא הגדול והנורא.
ואכן ד´ נענה לשב בלב שלם- ´לב נשבר ונדכה, אלקים, לא תבזה´.
לכן עלייך לאחר חטא כזה להתבוסס בתחושת גירושין מחצרות ד´. להתעצב מאד מכך, להזיל דמעת אמת, לשתף את ד´ שיושיע אותך מהטומאה הזו. להתחרט, להתודות, לקבל על עצמך לא לשוב על כך. לא לבטל מצוות מפני התהליך אלא להתחזק ולקום, לאחר תשובה, ולקיים מצוות ד´ בדביקות.
והעיקר- להשליך את המכשיר הרע הזה מחייך. אם אינך מסוגלת, לפחות התקיני סינון, זהו הרע במיעוטו. יש תקווה לגיבורות.
בהצלחה