שאלה
היי הרב
לפני כשנה התאהבתי בבת אבל לא סיפרתי לה כי זה לא הגיל...
ואנחנו סוג של הסתכסכנו ואנחנו כבר שנה לא מדברים , הדבר הזה עשה לי עוול כי כל הזמן שאני חושב על תכלית החיים אני תמיד חושב עליה כי אני תמיד מדמיין שאני מתחתן איתה ושיהיו ילדים איתה ושהיא אישה צדקת כך שזה יתרון אבל אני לא מפסיק להוציא אותה מהראש
היום שראיתי אותה היא לא התייחסה אליי אפילו מבט לא הסתכלה כאילו שהיא לא שמה עליי אני כבר לא יודע מה לעשות אני לא אתחתן עם אפחת הלב שלי שייך אלייה טוהא לא רוצה אותי ואני בתקווה שאני ארגיש למישהי אחרת כמו שהרגשתי כלפי אותו ילדה
תודה רבה הרב(:
תשובה
שלום וברכה
היותו של האדם בעל צלם אלוקים הוא קיום עם משמעויות רבות ומגוונות. חלק מהן קורא לאדם באופן מתמיד להיות בן חורין. החרות אינה רק מצב בו אין אדון חיצוני משעבד; החרות היא מצב פנימי, בו אינך כבול לשום דבר, כולל לא לעצמך, ואתה מסוגל לבחור בטוב ולמאוס ברע, ולחיות חיים של חרות.
מה שאתה מתאר עכשיו אינו מציאות של חרות, אלא מציאות של שעבוד: לדמיונות שלך, לתשוקות שלך, למה שנראה בעינך כלב שלך. לכן, לטובת עצמך ולטובת שליחותך בעולם - הדבר הטוב ביותר שאתה יכול לעשות למען עצמך הוא לצאת לחרות, להשתחרר, לא לכבול את עצמך בדמיונות ובתוכניות שלך איתה, אלא להיות משוחרר לחלוטין כדי לבחור את דרכך.
זו כעת המשימה שלך, ורק אם תלך בה תוכל לחיות את החיים שלך עצמך.
האם אתה יכול ללכת בדרך זו ?
כל טוב