שאלה
לכבוד הרב שלום וברכה
כיצד אפשר להסביר לסטודנטים שמגיעים לשיעור יהדות במדרשה, את הסיבה שבגללה אסור לסמוך על מיעוט בהלכה אלא רק על רוב הרבנים שהחליטו על ההלכות בימי האמוראים ורוב הראשונים? החיים היו קלים יותר אם היו מחפשים תמיד את המקלים יותר? ואולי נעימים ולא מפריעים, כך הם שואלים. תודה רבה אביעד
תשובה
שלום
צייר לתלמידיך כך-
לו היתה מחלה מסוכנת לשני תלמידים בכיתה, אשר לדעת תשעים אחוז מהרופאים היתה מדבקת בנשימה, ולדעת עשרה אחוזים מהרופאים מדבקת רק במגע דמים. האם התלמידים היו סומכים על המיעוט בקרב הרופאים, ונשארים ללמוד כרגיל בכיתה?
ולהיפך- לו היה אוצר שלדעת תשעים אחוז הוא תחת הרצפה ולדעת עשרה אחוז הוא בתקרה, היכן היו חופרים במרץ?
ומדוע לדעתם דוקא בפסיקת ההלכה רוחם נטתה לסמוך על המיעוט?
האם יתכן שנטיה זו שעונה על כך שאינם רואים את ההלכה כדבר מציאותי ואמיתי אלא כפולקלור נזיל שניתן לעצבו כפי צרכי החיים, שהם בעיניהם העיקר בעוד התורה מקשטת אותם?
כללי הפסיקה מחייבים כפי שכללי הרפואה מחייבים, אלא שזה ברוח וזה בחומר, דהיינו זה בנצח וזה בגוף.
התורה היא החיים, כי היא חייכם, והמציאות מסביב היא התפאורה הנאה לגילוי חיים נשגבים אלו.
רק בשעת הדחק, סומכים לעיתים על דעת המיעוט, בתנאים מסויימים של גדולתם, ומידת חומרת המחלוקת ועוד, ככללי הפסיקה של שעת דחק.
כל טוב