שאלה
לא נעים להודות... אבל הראשונים שקראו לנו "עם הספר" היו כנראה המוסלמים, והם התכוונו גם לנוצרים. עם הספר הכוונה לעם שמאמין ב"ספר" הלוא הוא התנ"ך, והעיקר - אין חובה לאסלם אותו.
אבל נראה לי שהרומן שלנו עם המילה הכתובה לא התחיל שם, ולא הסתיים אז.
אני מניחה שהכל התחיל מהציווי שלנו ללמד את ילדנו תורה. התורה שבכתב, הגיעה אלינו כנראה כתובה. והתורה שבעל פה גם היא נכתבה בשלב מסויים. לכן כדי ללמוד תורה כמו שצריך, כדאי לדעת לקרוא.
בפרקי אבות מוזכר "בן חמש שנים למקרא" והכוונה כמובן ל"ספר הספרים" שלנו. שעל שמו נקראנו עם הספר: התורה ואחריה הנבאים והכתובים.
מי שחולל מהפכה בנושא הלימודים והחינוך בישראל היה יהושע בן גמלא, ש"מוזכר לטוב" בגמרא, על כך שייסד מערכת חינוך ציבורית, אולי הראשונה בהיסטוריה. "דאמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב, ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל..."
בימי הביניים, בזמן שהכנסיה הנוצרית דיכאה את ההשכלה של מאמיניה, בעם ישראל המשיכו ללמוד תורה, וכמובן קרוא וכתוב. לכנסיה היה נח שההמון היה אַנְאַלְפָבֵּית, ככה ההמון נזקק לכנסיה בכל תחומי החיים שלו, ולכנסיה היתה שליטה מלאה. אנחנו כמובן המשכנו ללמוד תורה בזמן הזה, ואולי בגלל זה קינאו בנו ושנאו אותנו.
עם הזמן, ועם תקופת ההשכלה, התחילו ללמוד קרוא וכתוב גם בלי קשר ללימוד תורה. אבל מסתבר שמשהו מהג'וק הזה של ספרים, נשאר טבוע אצלנו בגנים.
חברה טובה שעלתה מארה"ב סיפרה לי שלמדה באוניברסיטה שמה, בארצות הברית. היו לה חברים יהודים ולא יהודים. עם הזמן, היא שמה לב להבדל מובהק בבתים של חבריה אותם ביקרה:
בבתים של היהודים, גם אם הגדירו עצמם כחילונים או אפילו כמתבוללים, היו ספרים. הרבה ספרים. לאו דווקא ספרי יהדות. פשוט ספרים. בבתים של הגויים, כמעט ולא ראתה ספרים. מן שריטה כזאת שטבועה רק בגנים של העם שלנו.
אם אתם עוד פה, כנראה שאתם יודעים כבר לקרוא.
אז הבת שלי עוד לא לגמרי, אבל היא בדרך.
כשבגיל שלוש היא הלכה ל"לימוד הורים וילדים" בעלי התחיל ללמד אותה קצת אותיות (לבקשתה), היה לו ולה ברור שזה חלק מהלימוד תורה שלה.
כשסיימה ללמוד את הא"ב, עשינו לה מסיבת אותיות, הכנו עוגיות בצורת א"ב והזמנו את סבא וסבתא. שיחקנו בלחפש עוגיות-אותיות לפי השמות שלנו וכו'.
אבל אם כבר מסיבה, וסבא וסבתא.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו