שאלה
כנה לקבלת התורה קורית כל הזמן. מפסח ועד עכשיו.
אבל בשבת הזאת מתחילים כבר להרגיש אותה ממש חזק.
אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ
רש"י: אם בחקתי תלכו-שתהיו עמלים בתורה.
לומדים מכאן כמה דברים:
שהתורה נחקקת לנו עמוק בנפש כשאנחנו במצב של עמל. כשאנחנו עובדים בשביל ללמוד אותה.
אנחנו מכירים את זה מהחיים שלנו. בלי לעבוד אנחנו לא משיגים דברים. מה שיש לנו ושנשאר קרוב ללב והולך איתנו הם רק דברים שעבדנו עליהם קשה כדי להשיג אותם.
לעמול זה להקדיש זמן, להגיע להתמסרות, לרצות הכי שאפשר, לעבוד על זה ברצף, להיות עם אש בעיניים, להיות מורעלים.
אשה אחת היתה בירושלים, נמוכת קומה, כפופה מעט. קראו לה נחמה ליבוביץ.
נחמה ליבוביץ היתה מורה מובילה לתנ"ך שלימדה במקומות רבים ופרסמה גליונות ללימוד פרשת השבוע שאותם למדו עולים וותיקים, צעירים ומבוגרים, גברים ונשים, בני ישיבות, אנשי ההתיישבות ובני הקיבוצים, שומרי מצוות ושאינם כאלה.
על השאלות היו עונים ושולחים אליה והיא היתה עוברת על כל סעיף, מתקנת, מסמנת ושולחת חזרה. חייה של נחמה נגעו באנשים רבים.
שאלו אותה: "איך לומדים תורה?"
והיא ענתה: ["בדיוק כמו בחורה שמקבלת מכתב מאהובה!
והיא דנה על כל פסיק וכל תג שבו - מדוע כתב את המילה 'שלום' כפי שכתב? מדוע הוסיף מילה זו והחסיר את האחרת?".
ככה לומדים תורה!]
לאסוף את הכוח ללמוד, ללמוד בהקשבה פנימית, לראות מה התורה ומה שקורה לי בחיים אומר עלי?
איפה אני בכל הדיבורים הקדושים האלה?
כמה אני שייכת להם?
איך אני בונה את השייכות הזאת?
מה האחריות שלי ואיך אני מצליחה לכוון את הלב לשמים?
הכנות טובות, שמחות ונוגעות לקבלת התורה,
שבת שלום!
נועה וחברים מקשיבים