"יחד לב אל לב, נפתח ונראה את האור שבשמיים.." - דבר תורה לפרשת "בהר"

שאלה

בע"ה

פרשת השבוע שלנו, פרשת "בהר", מלאה בציווים על צדק חברתי- החל משנת השמיטה, דרך איסור לקיחת ריבית ודיני עבד עברי, ומסתיימת בגאולת עבד עברי.

האמת, לא מדוייק- פסוק אחד לפני אחרון בפרשה הוא הפסוק הבא-

" לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִים, וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא תָקִימוּ לָכֶם, וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם, לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת עָלֶיהָ: כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם"

ואני כהרגלי בקודש, יחד אתכם כמובן, תוהה- [מה הקשר]?

פרשה שכולה רצופה במבט על האחר, גם אם הוא בעל מעמד נמוך משלך- ואולי בעיקר אם הוא ממעמד נמוך משלך.

עם היכולת לשחרר את האדמה מהאחיזה שלך, מהמחשבה שאתה זה שאוחז בה וקובע עליה, ובכלל שחרור אחיזה..

אבל [מה לכל הצדק הזה ולסיום הפרשה]?

מה שייך עניין פירוט סוגי העבודה הזרה לכל המהלך הקודם?

אם נביט במבט גבוה על מרבית נושאי הפרשה נמצא בהם מכנה משותף- להיות אדם, להתחשב.

אם נביט באותו מבט על איסורי העבודה זרה- התורה הקדושה אוסרת בפרשה הזו עבודה הקשורה לאבנים.

חשבתי לעצמי שזה לא לחינם, והגעתי למסקנה- הקב"ה השבת בא באמירה ברורה- מי ששייך לעם שלי ("כי [אני] ה' [אלוקיכם]"), "[יש לו לב]" והלב הזה הוא לב שמרחם, שמתחשב, ואילו מי שמפנה מבטו על פסלים ואבנים במקום על בני אדם- יש לו [לב אבן].

טוב ויפה ממני התנבא על כך וכתב הנביא יחזקאל- "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם, [וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר]!"( יחזקאל לו, כו).

*

[*] אגב, יש לכם רעיון אחר למה סיום הפרשה עוסק דווקא בעבודה זרה?

ובכלל- יש לכם רעיונות איך להפוך לאנשים לבביים יותר?

אשמח שתכתבו לי בחזרה...

שבת של שלום ולבביות!

מעיין, חברים מקשיבים

maayanbk@gmail.com

[*] אגב, יש לכם רעיון אחר למה סיום הפרשה עוסק דווקא בעבודה זרה?

ובכלל- יש לכם רעיונות איך להפוך לאנשים לבביים יותר?

אשמח שתכתבו לי בחזרה...

תשובה