שאלה
אומרים שכתוב בליקוטי מוהרן שיש יסורים על כל חטא וטעות של הדר בארץ הקדושה שזה לטובה כדי לתקן אותו כי זה פלטין של מלך והשאלה היא איך אפשר לשוב בתשובה על ידי יסורים כי התשובה צריכה להיות מהלב באמת ולא מיראת העונש ומרוב יסורים אדם יכול לפחד כבר מהעונש מיסורים וכבר לשכוח את הטוב . והשאלה איך אדם זוכה לתיקון כי מרוב יראת העונש שניתן עליו הוא חושש מכל תנועה וחרד מכל טעות . וגם אם הוא תינוק שנשבה שבדור הזה כבר אמרו רבנים שנחשב לתינוק שנשבה עוד מימי החזון איש ועוד חכמים פסקו כך . אז למה לא יפסקו ככה כל הרבנים כי מה יעזור אם העדר ברח האם אפשר להבין משהו מרוב יסורים ואפשר מזה לחזור לאמת כשהאמת נעדרת . ומדוע לא יפסקו ככה ביחד פה אחד כל החכמים כמו שפסק החזון איש ועוד פוסקי הלכה וגם הצדיק הרבי מלובביטש אמר כך לפני בערך חמישים שנה כבר אז . כל שכן היום . למה לא מתייחסים למציאות הזאת שרוב רובנו תינוקות שנשבו וגם מי שניסה לשוב בתשובה לא תמיד יכול כי הלב אטום והשכל לא קולט . וכבר עברו כמה דורות מאז החזון איש והיתה מלחמה . ואיך אפשר לשפוט את ישראל אחרי זה והחכמים צריכים להודיע האמת ביחד שהיא ברורה שהדור נחשב לתינוק שנשבה בגלל הנסיונות ומיעוט הניסים הגלויים והגלות הארוכה וחוסר הידיעה ואולי כך גם יסכימו בשמים אם זה אמת אז יתקיים ויתברך כדי שלא נחשב למזידים ולא לפושעים בדור יתום . שהאמת תתגלה לכולנו באהבה ומתוך רגש ובאמת . כמו שכתוב מבקשי פניך יעקב סלה . כמו שכתוב שצריך לקיים התורה כי היא אמת ולא מפני יראת העונש או השכר . ולמה ניגרע . וקראתי שעוד פוסקים כמו הרב עובדיה ציטט 11 פוסקים חשובים שפסקו כך שהדור נחשב לתינוק שנשבה . כי הצרות גדולות ואם יבינו את הצרות שעובר מי שגדל בסביבה חופשית שזה לא בנמצא להנצל כל כך מחטא ולדבוק בטוהר זה קשה כמו לטפס על קיר ולמה לא יראו בצערנו המר ויפסקו כולם כמו פה אחד שאי אפשר להאשים את הדור בחטאים ועונות בזמן שהתינוק נולד למציאות הזו ומה יעשה הנער ולא יחטא . וכמו שיפסקו פה יסכימו בשמים . ויפטרו את הדור מן הדין . והאמת תתגלה בחסד וברחמים באהבה ומתוך כמיהה אמיתית . כי עדיף מעט בכוונה מהרבה שלא בכוונה . מתוך חיפוש אמיתי שהוא החופש לחפש ולדעת באמת . כי אם זה מאהבה זה רגע אחד שווה אלפי שנה בלי האהבה והרצון .כי העיקר זה הלב .
תשובה
שלום
צריך לשוב אל ד' מיראה ומאהבה. לא רק מאהבה.
העיקר הוא יראה עילאה, שהיא יראת הרוממות, הבאה אחרי יראה תתאה ואהבה רגילה, אשר שתיהן אינן בטלות אלא נשארות גם כשמגיעה היראה עליונה.
בימינו קשה לומר שיש לכולם דין תינוק שנשבה, אדרבה, רבים מהם בעלי דעת ומכירים את התורה ונושאיה, אלא שיש בירור באומה מה עניינה בעולם ומדוע היא חיה בא"י. האומה מתפתחת בהכרה זו את בוראה, ועלינו לעודד את הדבר וללמד את עניין הקודש בטהרתו במילים מובנות, ובזה לא נזדקק ללימוד זכות דחוק אלא לגילוי שכינה על כלל ישראל ששבו אל ד' ואל תורתו באמת.
הכלל הוא שד' מאריך אפיה וגבי דיליה, ואין לחפש מעקפים או ויתורים, אלא לרפא את שבר בת עמנו באמיתות.
כל טוב