שאלה
שלום הרב.
רציתי לפנות אליך בעניין טעות שעשיתי ומטרידה אותי מאוד. לכבוד יום הזיכרון החליטו לעשות בסניף שלי סיום ש"ס לעילוי נשמת החללים והנרצחים. לקחתי חלק בעניין ונתנו לי קטעים מועטים ללמוד. אני לא ממש מבינה בש"ס ולא הבנתי בדיוק מה לחפש אבל הייתה בכוונתי לברר וללמוד את חלקי.
היה לי שבועיים עמוסים ולצערי שכחתי מהעניין. חברי לסניף עשו סיום ש"ס ביום הזיכרון הזה - או לפחות הם חשבו שסיימו את הש"ס.
אני לא מתרצת את מה שעשיתי בתירוצים, אך באמת התכוונתי לעזור בהשלמת המשימה. אני חשה המון רגשי אשמה וחרטה על חוסר תשומת הלב שלי לעניין, האם יש דרך שבה אוכל לתקן? האם ללמוד את חלקי גם אחרי סיום הש"ס זה אפשרי? חברי לסניף לא יודעים שלא למדתי כי לא נוכחתי בסיום עצמו, אני צריכה לספר להם? או שאוכל לעשות משו לתיקון המצב גם בלי שיתופם?
מקווה להבנה ותשובה מהירה, תודה מראש. יערה.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
ניכר בדברייך שיש לך כוונות טובות - זה יפה וחשוב.
אבל צריך אחריות!
עליך לוודא מראש שאת מסוגלת לעמוד בהתחייבויות שאת לוקחת על עצמך.
לפני השאלה על כך שלא הקדשת זמן כפי שהתחייבת, נשאלת השאלה האם לקחת על עצמך משימה שיש לך אפשרות לעמוד בה?
האם יש ידע וניסיון בלימוד גמרא? האם יש לך כלים ללמוד דפי גמרא?
אם התשובה היא 'לא' הרי את מחויבת בחשבון נפש הרבה יותר עמוק: כיצד את לוקחת על עצמך משימות מבלי לבדוק את היכולת שלך לעמוד בהם?
כאן מסתתר חשש לגאווה סמויה בבחינת הכל 'קטן עלי',
הדימוי העצמי של: 'אני מסוגלת לכל משימה כי חשוב לי להיות טובה, יעילה ומועילה...' יש בו משהו יפה וראוי אבל הוא עלול לעורר גם גאווה סמויה. לכך מצטרף התיאור שלך אודות "שבועיים עמוסים" גם כאן צריך בחינה יסודית בדבר סגנון ההתנהלות שלך...
בקיצור - אני מציע לך לבחון את האירוע הזה בהקשר יותר רחב של תיקון מידות.
לגופו של עניין, ברור שהתיקון הוא להשלים את הלמידה שהחסרת כדי שבסופו של דבר (גם אם באיחור) יהיה סיום של הש"ס כפי שחבריך תכננו.