תיקוני ניצוצות בסעודת יום העצמאות

שלום

העיקר הוא להזהר באכילה מדבר עבירה של תאווה או ראיית איסור, בעיקר בסעודת מצווה, משום ששם היצר מתגבר להכשיל את האדם באיסור ע"י שנכנס בהיתר.
תיקון האכילה הוא לא באוכל עצמו, אלא באדם האוכל.
מציאות השם בעולם הזה היא רק בהשגחה על העולם שברא, בעוד עצמות האין סוף היא לא מגושמת, אחרת זו אלילות כמבואר ביהל אור לגר"א ואצל גדול המקובלים בספר לשם שבו ואחלמה.
לכן תיקוני התורה והמצוות בענייני החומר הם מצד האדם, שהוא עושה רצון האין סוף עם גופו, ולא מצד שמשנה את החומר עצמו שהוא רק נתון נטרלי שנברא עבור בחירת האדם לטוב או למוטב.

עילוי הוא השכר ולא התיקון, ולכן אין להתמקד בזה אלא בקיום המצווה, ובאכילה להתמקד במצוות שסביבה ובזהירות מהיצר, ולא בעונג האכילה עצמה.
שבת חריגה בעניין זה, כמבואר בזוהר ובאר"י שהיא בגדר עוה"ב ושייכת לקיבול שכר, ולכן אסורה בה מלאכת תיקון ומותר העונג והאכילה עצמה היא עבודת השם.

יום העצמאות הוא הארת פני השם אלינו לגאול האומה מגלותה בשלב הראשון הכמוס, ולכן אינו בגדר עוה"ב או שבת, ולכן מצווה לאכול בו בכשרות בזהירות, ולשמוח כשמודים להשם בדברי תורה בסעודה. אך האכילה עצמה אינה המרכז, וכמבואר עניין זה בכתבי הגר"א בעניין שולחן בצפון, צפון ואינו גלוי.

עוה"ב שייך לעתיד לבוא כפי שבאר רמב"ן בשער הגמול, בו הגופים דקים כנפשות, והחומר עצמו יאיר ויתעלה. אך זה רק לאחר ימות המשיח ועולם התיקון, והתחיה. איננו שם עדיין.

לכן יש לאכול בזהירות לכבוד גאולתנו, ולשמוח בתורה ובתפילה, ובזה עבודת השם היום.

כל טוב