שאלה
שלום כבוד הרב!
אני רוצה לשתף אותך במקרה שקורה לי השבוע.
אני בן אדם מאוד מאמין ובטוח שכל מה שקורה זה לטובה מה׳ יתברך וה׳ הטוב והרחמן לא רוצה להרע לאף אחד!.
אני אספר לך..
לפני ככמה ימים השכבה כולה רצתה לנסוע לפלמחים וההורים לא הרשו ולא התווכחתי כי כנראה ה׳ לא רצה שאלך.
אתמול בלילה כולם יצאו אפשר להגיד שהמון נוער מהעיר שלי נסעו וזה יכל להיות טיול מהנה מאוד , אמא שלי אומרת שזה מסוכן ללכת בגלל הערבים שנמצאים שם והטיול הזה מאוד לא בטוח . אני מאמינה שה׳ ישמור אותי אם אלך לשם לכן אני לא מפחדת אבל בגלל שההורים לא הרשו לא הלכתי. והיום חברות שלי הודיעו שהן לא ראו אפילו ערבי אחד. ועכשיו אני מאוד מבולבלת, אם אין שם ערבי וכל החברות שלי הולכות למה ה׳ לא רצה שאלך ומרגישה פיספוס שלא ניצלתי את החופש פסח כמו שצריך. אני משתדלת לא לקנא ולפקפק באמונה אבל כעת אני מאוד מתוסבכת ומרגישה סוג של יסורים.
הייתי צריכה לנסוע לפלמחים אבל פתאום גם זה התבטל וכל אלה שקבעו לפלמחים הולכים לטבריה.
כבוד הרב מה אני עושה במצב כזה?
תשובה
בס"ד
שלום רב,
נכון שיש לנו אמונה מלאה בהשגחת ד' אבל זה לא משחרר אותנו מהבחירה החופשית. אנחנו צריכים לכוון את עצמנו ולנהל את דרכנו.
את ידעת מראש שאת מוותרת בגלל שאמא שלך מפחדת מערבים ולא בגלל שאת מפחדת מהם.
הוויתור שלך היה כדי לא לריב ולא להקשות על אמא שלך בגלל הדאגות שיש לה, לא בגלל שהדאגות הללו מצודקות. את כל זה ידעת מראש.
היית יכולה לבחור להתעקש על היציאה שלך עם כולם ולשכנע את אמא שלך להרשות לך. בין השאר יכולת לומר לה שאם לא תצאי אז תרגישי שאת לא מנצלת את החופש ושזה יגרום לך לקנא בחברות שלך וכו'
בסופו של דבר כנראה ההשגחה כוונה את התוצאות הללו כדי ללמד אותך לדעת לנהל שיחה יותר ברורה עם ההורים שלך - לא לוותר להם מיד אם את לא שלמה עם זה אלא להציג להם את הקשיים שלך ולשתף אותם בצער ובייסורים שהם עלולים לגרום לך בגלל הסירוב שלהם.
בכל מקרה את יכולה לפייס את עצמך שקיימת מצוות כיבוד הורים בהידור רב.
חג שמח.
אגב - למה את לא נוסעת עם כולם לטבריה?