שאלה
בחלק הקודם למדנו שהעניין העיקרי בליל הסדר, ובמיוחד במצוות ההגדה לבנים היא – שתהיה לבנים [חוויה].
ההגדה אומרת לנו להתייחס לכל בן בפני עצמו, לכן גם דרך החוויה של הבן שונה מבן שני. אך גם לזכור שכולם בנינו ולא להפלות ביניהם.
למדנו שאחד מהדברים המפריעים לנו בתהליך חוויה הוא השכל ש[מנתח ומפרק לגורמים] את החוויות העוברות עלינו.
עצרנו בשאלה – כיצד יכול להיות שחלק מרבותינו לומדים שהבן החכם הוא הגרוע ביותר מהבנים?
*
הגיע הרגע המיוחל [הקידושין]!
מוישי החתן עמד לשים את הטבעת על אצבעה של מירי. החברים שרו "מהרה מהרה...", ההורים מביטים אחד בשני ומשוחחים בלבבם על האושר והגאווה בגדילת ילדיהן וכבצד הסבתא על הכיסא הגלגלים מזילה דמעות.
באותו רגע מרגש לוחש מוישי למירי:
את זוכרת שהטבעת שוות קניין לפי רבי...?".
*
האיש החכם הוא האיש שמתקשה לחוות חוויות.
הדוגמה הכי טובה היא בפורים: כדי "להתבשם" כראוי אדם צריך [להניח לשכל].
הוא לא יכול להתבשם ובאותו זמן לבחון ולבדוק את עצמו כי אם יעשה זאת – הוא יישאר פיקח כל הזמן. השכל יהרוס את החוויה.
מה בעצם מבקשת התורה מאיתנו? להיות "[חכמי לב]" = אנשים שמפנימים את הדברים שהם לומדים וחווים עד שהם [הופכים לחלק מאישיותם].
חכמי הלב יודעים להתכונן כמו שצריך לקראת החוויה וכך לחוות אותה בצורה מושלמת [בשחרור מהמחשבות], ולבסוף גם לעבד בשכל את החוויה.
חכם לב זה חכם ש[חוכמתו משועבדת לרצונו].
התורה השקיעה המון מאמצים כדי שתהיה חוויה טובה.
הגמרא מספרת " "[כזיתא פסחא, והלילא, פקע איגרא]" (פסחים, דף פ"ה עמוד ב'):
בזמן כשבית המקדש היה קיים כשהיו אוכלים את קרבן הפסח ובחצות הלילה כשנגמר הזמן [כל ישראל הנמצאים בירושלים היו שרים את ההלל בשמחה רבה]!
חוויה אדירה שקוראת פעם בשנה – כמעט כל איש ציפה לה!
*
חוויה כוללת את כל הרבדים:
מאכלים, מנגינות, לבושים, אווירה ויכולת להיות קצת כמו ילד - ו"להשתחרר" לרגע מהשכל.
בתום החוויה עוברים עליה ומנתחים:
ממה נהננו? האם בעתיד כדאי לחוות את זה שוב? האם אפשר לתקן? ועוד...
*
הרבה מהפרשנים להגדה מלמדים שהבן הטוב ביותר הוא [הבן התם] – ולכן נותנים לו את המשימה הקשה ביותר!
כיצד? נחלק את הבנים לזוגות...
החכם והרשע הם זוג.
לחכם יש שאלות והסברים פילוסופיים: "את
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו