שאלה
שלום :)
אני שמיניסטית, רגע לפני היציאה לעולם. כמעט מסיימת את השנים הקריטיות כל כך של התיכון ופתאול נפל לי אסימון ענק השבוע. כשהייתי בכיתות י'-י''א יצאתי עם מישהו שגדול ממני בשלוש שנים, לא ההחלטה הכי טובה בחיי אבל ככה יצא. בגלל הפרש הגילאים והגיל שלי יצא שהוא די הוביל וניהל את הקשר בלי ששמתי לב לכך, זו גם הייתה הסיבה לפרידה, אבל אני כבר פספסתי יחסית את הדרך ששאר הבנות בגיל שלי עשו. בזמן שאני הייתי בקשר של דוסים- שהמטרה שלו היא כמובן חתונה,הן בנו לעצממן את האישיות ואני מצאתי את עצמי בתחילת השמינית קצת אבודה ועם דרך ואישיות שבנויה מחלקים של בנות אחרות משהו לא ברור.. זה טיפה השתפר אבל עכשיו זה חזר, ההרגשה של אין לי דרך בעבודת ה', אין לי אישיות סגורה כל כך אני חיה כאדם תגובתי, מגיבה לאיך שאנשים מתנהגים אבל לא יוצרת סיטואציות וכו בעצמי. קצת הסתבכתי עם הניסוח אבל מקווה שיצא מובן. אשמח לעזרה והכוונה :)
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
בס"ד
שלום לך
ראשית יישר כח על השאיפה לדרך ה' ולבניין המידות
ככלל גיל ההתבגרות מהווה תקופה של התפתחות דווקא מפני שהאישיות טרם התגבשה. כשם שאין הגולגלת סוגרת על מוחו של התינוק מפני שעליו לגדול, כך יש מקומות לא סגורים אצלנו בכדי לתהות ולהתפתח.
יתר על כן, ודאי ישנם דברים שלמדת על עצמך מן הקשר המדובר, לדוגמא: שאת לא אוהבת שמובילים אותך, שכנראה את בוגרת לגילך ולכן פער השנים ועוד דברים כהנה ואחרים עליהם לא רמזת בפנייתך. ודאי גם מזה ניקח לעבוד את ה', לכל הפחות בדיעבד.
ולכן תוהה אני האם באמת הקשר הוא לבדו שגרם לך לנטות מדרך ה' הלא אותו תהליך של התבגרות כלפי הבית מתקיים גם כלפי שמיא: 'נעשה ונשמע'. כילדים אנחנו מקיימים בתמימות, כמבוגרים אנחנו גם נדרשים להבין או כדברי משה רבע"ה מפי הגבורה: 'אתה הראת לדעת'
התמימות המתוקה שלך להתחבר לבורא עולם צריכה כעת לקבל גם גוון מפולפל יותר תרתי משמע- דרך מלאה בשאלות ותהיות אך מתוך רצון להבין ולא כשאיפה להכביד.
אני ממליץ לך לחפש בפסח או בקיץ מקום בו יש שיעורי תורה לבנות שיתאימו לקול המהדהד בנפשך. לא להתייאש גם אם לא צלח המקום הראשון, לא כל בתי המדרשות מרווים כל צמא, אבל גם הדחף לתור ולחפש מה' הוא. לבנות הוא בא ולא לייאש.
אם יש לך שאלות נוספות את מוזמנת בשמחה
אליהו
eyfy156@gmail.com