איך מכבדים את ההורים כשחושבים שהם טועים?

לק"י

שלום,
אני חושב שהשאלה שלך היא שאלה מאוד חשובה שלא מעט שואלים גם בפנים.
לשאול את השאלה הזאת זה לא פשוט כי הרבה פעמים אנחנו מאוד רוצים לכבד את ההורים שלנו, אבל מצד שני יש פעמים שאנחנו חלוקים עליהם, שזה דבר בפני עצמו, ועוד יותר שלא יודעים איך להביע את זה בצורה מכבדת.
אז מה עושים?
ראשית, אני חושב שיש כמה שאלות שיוכלו לעזור כרקע לכל המצווה הזאת של כיבוד הורים:
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=159137
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=238392
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=307684
אז האם מותר לחלוק על ההורים כשברור שהם טועים?
יש גדרים של כיבוד הורים, שאני משער שראיתי בשאלות האלה, אבל, כפי שניתן לראות בשאלות, זה לא עוצר את המקום המחשבתי שאפשר לחשוב אחרת מההורים, השאלה האם זה נעשה כמרד או כי באמת מחפשים את הטוב ובאיזה אופן בכלל זה קורה.
האם הם טועים או לא זה כבר קומה נוספת, קומה שכבר קשורה ללמה, ולזה לא נכנס כי זה לא משנה לגבי איך ניגשים להורים.
הכלל החשוב זה שזה ייעשה בדרך מכבד ומלאת ענווה בהבנה, כמו בכל דבר בחיים, שלא תמיד אנו רואים את התמונה המלאה.
לכן, אולי זה גם לא הכי חכם להגיד את מה שיש לך במחשבה שהם טועים, אלא אולי הסביר איך התמונה שיש לך היא אחרת.
בנוסף, כעצה, לא שווה רק לדבר על הצד המעשי אלא אולי על השורש מאחורי הדברים, שלפעמים יש שם הסכמה, או שיותר קל להבין איך לעשות דברים אחרת.
זו תשובה מאוד כללית כי אני לא יודע בדיוק במה מדובר (ולא תמיד צריך לדעת).
אני מקווה שהתשובה עזרה לך ואם לא תמיד אפשר להרגיש בנח לפנות בנושא זה, או אם יש שאלות אחרות, ונשתדל לעזור כל כמה שנוכל.
הרבה הצלחה,
נתנאל
netanelweil@gmail.com