שאלה
שלום, אני נערה בת 19 מהמגזר הדתי לאומי. חונכתי וגדלתי באולפנה כיאה לנערה דתיה והמשכתי במסלול של שירות לאומי. עכשיו אני בשנה הראשונה של השירות ודווקא השנה אני מרגישה איזשהי התפקחות שלא הייתה לי כל שנותיי באולפנה. מרגישה שאני סופסוף מתחילה להבין את המשמעות היותר עמוקה של התורה מאשר הסנטימרים שמדדו לי בחצאית בתיכון. אני רוצה מאוד שזה ימשיך ולא לאבד את זה, אבל יש דבר שמקשה עליי מאוד. אני מרגישה שבתיכון איבדתי את התמימות שלי בהרבה מובנים ואני רוצה לחזור לתמימות הזאת. אני כל כך מנסה אבל כל פעם עולות לראש מחשבות שלא אמורות להיות, ואני לא מצליחה ולא יודעת איך להפסיק את זה. מה עושים??
תשובה
בס"ד
שלום רב,
לעולם לא ניתן להחזיר תמימות שאבדה.
חבל על הכוחות ועל האשליות - התמימות שאיבדת לא תחזור.
עליך לקבל את העובדה שיש בך את המחשבות שלא אמורות להיות, למצוא דרכים להתמודד עם המחשבות הללו. לא להיבהל מהן אלא לומר לעצמך: 'יש לי כוח להתגבר על הקושי הזה, המחשבות הללו לא יפגעו בי ולא יפילו אותי'.
את יכולה לבנות תמימות חדשה - כזאת שמכילה את אבדן התמימות, מתמודדת ומתגברת עליו.
התמימות החדשה קשה ומורכבת יותר אבל מביאה למקומות רוחניים גבוהים יותר ומעניקה בטחון רב יותר, מפני שזו תמימות שמתמודדת עם מכלול המציאות בלי להתעלם משום קושי.
זו תמימות שבאה מתוך עצמאות מלאה, לא מתחבאת מאחורי שום מחסה ולא מפחדת משום דבר שעלול להתגלות בפניה.