שאלה
הרב, אני כותבת את זה ודומעת, לא מפסיקה לבכות מרוב צער; נסענו כל המשפחה לשישי שבת אצל סבתא וסבא.
וביום שבת אחרי הארוחה אבא, אני, אחי ואחותי הלכנו לדודים, נכנסנו לביתם ובפתח עמד מישהו שלא מוכר, הוא שלח לי יד ואני קצת גיגמתי ואז הוא אמר ״אהה שומרת נגיעה״ ״כן״ השבתי והוא החזיר את ידו, עד כאן הכל טוב ויפה.
לאחר מכן, הלכנו לקרובי משפחה אחרים והיום שם בערך 10 אנשים, ישבתי בספה ולאחר רבע שעה של שהייה נכנס האבא של המשפחה, הוא עיוור ובן 60 בערך, כולם נשקו אותו, גם אחי אחותי ואבא שלי. ורק אני ישבתי בספה ולא זזתי ממנה. ואז אבא ראה שאני יושבת והוא אומר לי ״נו קומיי תנשקי את הדוד הוא אח של אמא״
ואני נשארת במקום קפואה, כולי נהייתי אדומה מרוב בושה, וכולם מסתכלים עלי במבט ( אבל נשארתי חזקה בעיקרון שלי ולא קמתי) ״מה זה איך את לא קמה אליו״, ושוב אבא שלי, ״נו תקומי מה יש לך זה, איזה בושה את עושה לי ״
ואני באותו זמן רציתי לברוח מהבית הזה ולבכותת, אבל אני ישבתי והסתכלתי על הרצפה ולא אמרתי מילה. שתקתי.
אחרי שיצאנו אבא כעס עליי ואמר לי שאז מה שאת שומרת נגיעה יש אנשים מאד חשובים שצריך לומר להם שלום! ושוב אני שותקת.
חזרנו הביתה ופשוט לא התאפקתי הלכתי לחדר של סבא וסבתא סגרתי את הדלת, והתחלתי לבכות בלי הפסקה, אבל אז נזכרתי שיהודי חייבלהיות בשמחה, הפסקתי לבכות. ואבא שלי יודע שבחודש האחרון התחלתי לשמור נגיעה, גם אמרתי לו.וישבתי בשולחן האוכל ואז באו דודים שאני כל כך אוהבת, הם לא ידעו שאני שומרת נגיעה ואז כשהדוד החל להתקרב אליי אמרתי לאחותי שתגיד לו שאני שומרת נגיעה ואז היא אמרה בסדר, וכשהוא הגיע אליי אחותי שתקה ולא אמרה כלום, והוא ישר נשק אותי לא היה לי זמן לומר מילה, או להתנגד,וכאן לא יכולתי דמעות עמדו לי בגרון והתחלתי לבכות בשקט ואז אבא שלי לחש לי ״ זה דוד שלך, אין מה לעשות״.
ואז אמרתי לו ״תעזוב אותי בשקט״-זה התפרץ לי ככה בלי ששמתי לב, אז הלכתי לחדר ושוב בכיתי, התאפסתי על עצמי, והפסקתי.
זה למעשה מה שהרס לי את השבת.
הרב, אולי אני עושה מ״זבוב פיל״, אבל אני חושבת שזה ממש לא כך, אנחנו משפחה דתייה אבל לא אדוקה, אני לעומת זאת התחלתי להתחזק יותר משאר המשפחה, אבא שלי הולך לבית כנסת וכ׳ו והוא לא שומר נגיעה, משום שבעדה שלי נהוג ללחוץ יד ולנשק זה בעצם מסמל ״שלום״ ומי שלא עושה כך הוא עושה נזק
תשובה
שלום וברכה
הבה נצעד אט אט בנתיב שאת מתארת.
ראשית, יישר כוח על דרכך. את הולכת בדרך טובה, שומרת על חיי קדושה וטהרה, והדברים לא צריכים להביא אותך לידי בכי, כי אם לידי שמחה גדולה. על כן, לפני כל דבר אחר, כדאי לאמץ את "עבדו את ד' בשמחה", כי זה יוצר דברים טובים.
והנה, את נתקלת במציאות בה המעשה שלך לא התפרש נכון, ואפילו התפרש כפגיעה. ובוודאי שאת לא רוצה לפגוע באביך.
מה עושים ? מה שעושים הוא שלומדים אט אט איך לומר את זה לאנשים אחרים – בחיוך. לאט לאט יתרגלו האנשים שסביבך כי זו דרכך, ולא תצטרכי לחוש אי-נעימות, אלא להפך: שמחה כפולה הן על כך שאת אנושית וטובה ומחייכת ולא פוגעת, והן על כך שאת שומרת הלכה והולכת בדרך נכונה.
ואם מישהו יוזם ומושיט לך יד או נוגע בך בדרכו – את לא עוברת שום עבירה. זו לא היה רצונך; זה לא היה משהו שעשית מתוך כוונת מכוון, וזה גם לא היה דרך חיבה מצידך. על כן, זו לא עבירה שלך. ואפילו אם תחליטי כדי שלא לבייש להשיב בלחיצת יד ליד מושטת לך לשלום – את עושה את הדבר הנכון.
יש מנהגים שונים של בני אדם. חלקם נכונים. חלקם לא. את לא צריכה להעסיק את עצמך במה שאחרים עושים, אלא בדרך שבה את רוצה ללכת, ובוחרת ללכת בטוב. יישר כוח על מה שאת עושה, והכל – בשמחה.
כל טוב