שאלה
"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" (שמות כ"א, א'). כך נפתחת פרשתנו, פרשת משפטים. אפשר להסביר את פסוק זה כציווי וכחובה עלינו להפעיל שיפוט יומיומי בכל דבר ועניין. בכל רגע מחיינו אנחנו שופטים, מכריעים הכרעות ופוסקים פסקים: מה חשוב עכשיו יותר – לעזור בבית או לצאת לסניף? להשקיע בעצמי כרגע או להשקיע בנתינה? ללמוד למבחן מחר עם חברה שקשר לה קצת או לבד וללמוד מהר ולהספיק עוד דברים?
בסוגיות הללו התורה אינה מציבה תשובה אחת המתאימה לכל המצבים. עם זאת פרשתנו מגלה סולם ערכים התנהגותי מופלא. סולם זה מלמד כי משפטי התורה נועדו כדי [להרבות שלום בין בני אדם.] לכן האידיאל, חשוב ככל שיהיה, יידחה במקרים מסוימים מפני שהוצאתו לפועל תפגע בשלום ובאהבה.
אם ניקח לדוגמה את הערך של צער בעלי חיים. הפרשת מתארת את המצב הבא: אדם רואה מולו חמור שצריך לפרוק מעליו סחורה וחמורה שצריך לטעון סחורה על גביו. למי עליו לעזור? עליו לעזור לבעל החמור הטעון לפרוק את הסחורה משום צער בעלי חיים. אך אם היה בעל החמור השני (שיש לטעון אותו) שנוא עליו, על האדם לעזור לו תחילה [כדי לכוף את יצרו ולהרבות שלום בעולם] (בבא מציעא ל"ב, עמוד א'). דווקא לאיש השנוא על האדם לעזור, למרות הערך החשוב של צער בעלי חיים, נעלה ממנו ערך השלום בין בני אדם.
בע"ה שנדע לשפוט ולהכריע בהחלטות היומיום מתוך שיקול דעת נכון בערכים הניצבים לפנינו ומתוך ראייה רחבה של המציאות.
שבת שלום,
רינת, חברים מקשיבים.
עובד מתוך: "פרשה ואישה" – הרבנית ימימה מזרחי.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו