שאלה
[לרפוואת מרינה בת פאולינה ונפגעי הטרור בתוך שאר חולי ישראל]
מסוכם מתוך אתר "[אש התורה - אתר עם חוכמת חיים]"
*
בפרשתנו, פרשת "[בא]", משה מודיע למצרים, על המכה הבאה שעומדת לנחות על ראש המצרים - "[מכת בכורות]" (שמות, פרק י"א פסוקים ד'-ח').
כל הבכורות במצרים עומדים כעת בפני הוצאה להורג...
במדרש "[ילקוט שמעוני]" כתוב, שכל הבכורות בארץ מצרים ניגשו אל פרעה והתחננו בפניו שישחרר את בני ישראל.
תגובתו של פרעה הייתה חד משמעית: "בשום פנים ואופן לא!"
[האגו] של פרעה השתלט עליו לחלוטין והוא הגיע לנקודה שנמצאת הרבה מעבר להגיון.
פרעה היה מוכן שארצו תיהרס לחלוטין והוא בתוכה, בבחינת "תמות נפשי עם פלשתים" ובלבד שלא ייאלץ להודות בכישלון ובהפסד שלו.
כך שממש ברגעים, ש"הספינה טובעת אל המצולות", פרעה קורא לאנשיו ומבקש מהם להעלות "[קרבן לאומי]" - להתאבד למען המולדת!
בינתיים, פרעה - [שגם הוא בעצמו היה בכור] - מנהל משא ומתן עם משה, בכדי להציל את עורו.
הוא מתחנן לפניו שיתפלל לקב"ה: "התפלל עלי, שלא תמות נפשי עם שאר הבכורות!" (רש"י לפרק י"ב פסוק ל"ב).
פרעה נכנס לפאניקה, הוא נמצא במלכודת איומה ומנסה למצוא פתח מילוט.
בניסיון נואש להציל את עצמו, הוא מנסה [להעביר את האשמה אל הזולת].
המדרש מספר, שלאחר שנחתה מכת בכורות על מצרים, הוא האשים את המשרתים ואת היועצים שלו בכל הצרות והוציא את כולם להורג.
כשכבר לא היה לו מה להפסיד, הוא עבר את הגבול והיה מוכן לנסות כל דבר בכדי להציל את עורו.
מלך מצריים, המעצמה הגדולה ביותר בעולם, מסתובב בהיסטריה גמורה באמצע הלילה, [לבוש בפיג'מה]!
בשלב הזה פרעה מבין, שלא נותרה כל ברירה והוא חייב לשחרר את בני ישראל מארצו.
התורה (שמות, פרק י"ב פסוקים ל"א-ל"ב) מתארת את פרעה, כשהוא יוצא אל תוך הלילה השחור אל ארץ גושן, שכף רגלו מעולם לא דרכה בה ומחפש אחר משה ואהרון.
אבל, בני ישראל מתעללים בו, מבלבלים אותו ומכוונים אותו למקומות הלא נכונים, עד שהוא הולך לאיבוד!
תארו לעצמכם את התמונה הזו:
מלך מצריים, המעצמה הגדולה ביותר בעולם, מסתובב בהיסטריה גמורה באמצע הלילה, לבוש בפיג'מה ומתחנן שבני ישראל יעזבו!
בסופו של דבר, המנהיג הדגול - האליל המצרי - בא על עונשו והוא עומד שם במרכז העיר, מושפל ומבויש.
*
לעומת פרעה יש את