ירושת הבת

שלום וברכה

א. יש פער בין מה שהוא דין תורה כפי שהוא מופיע בתורת שבכתב וביסודות התורה שבעל פה, ובין מה שנהוג למעשה בדין תורה במקומות שונים היום. באופן כללי, רוב בתי הדין בפועל מוצאים את הדרך שהבת, רווקה או נשואה, לא תצא מקופחת. לעתים זה נעשה על ידי הסכמה בין האחים;לפעמים בתקנות; לפעמים בהתניית אי-הירושה באחריות כלכלית של האחים כלפי האחות וכדו'.
ב. אנחנו לא יודעים לחלוטין מפני מה אין הבת יורשת. ברם, אין מדובר בבנות צלפחד בלבד (גם הן היו אסורות לינשא אלא לבני שבטן, אולם זה רק בדור הראשון), אלא במצבים הרבים שבת יורשת במשך הדורות (במקרים בהם אין לה אחים). לאמור: בסופו של דבר, נודדים נכסי המשפחה למשפחה אחרת, והתורה עצמה כותבת כך (כשאין אחים).
ג. ההלכה רלוונטית מחד גיסא כי התורה אמרה שכך צריך לעשות, ומאידך גיסא – ראי תשובתי לסעיף א.
ד. במצבים רבים היא לא נידונה לחיי עוני (כשהאב קיים; כשסעיף א מתמלא וכדו'), ויש מצבים שכן.
ה. אם צריך לבחור בין כסף ובין חיי נישואין...
ו. בת יורשת כשאין אחים.
ז. שאלת הויתור על הירושה היא שאלה מורכבת. לכאורה, אם היא רוצה לקיים דין תורה ראוי שהיא תוותר. מאידך גיסא, במשך הדורות נקבעו תקנות שיפצו את האישה, ותקנות אלו לא ממולאות היום, ואם כן – אין זה מוצדק שהיא תצא קרחת מכאן ומכאן.
ח. את מתארת היטב את המגרעות של מציאות זו, ואכן היו לא מעט מצבים שמגרעות אלו באו לידי ביטוי. ברם, את מתעלמת לחלוטין מהמבנה שמציאות זו יוצרת – הרבה עוצמה נצברה דווקא בשל העובדה שאין לה כלום משל עצמה, והאחריות לפרנסה הייתה מוטלת על בת זוגה וכדו'. המציאות השוויונית שקיימת היום יש בה תועלות רבות מאוד, אבל אסור לעצום עין מהחסרונות הגדולים של זריקת הנשים כשוות למאבקי החיים, ללא כל היתרונות שיש דווקא לחלש (מבחינה כלכלית).

כל טוב