שאלה
"10333# בספר האהבה של הרמבם בהלכות תלפיה וברכת כהנים, פרק טו, פסוק ט, נאמר ""נשיאת כפיים בעשרה, וכוהנים מן המניין. בית הכנסת שכולו כוהנים, כולן נושאין את כפיהן; ולמי הן מברכין, לאחיהם שבצפון ולאחיהם שבדרום; ומי עונה אחריהם אמן, הנשים והטף. ואם נשאר שם עשרה כוהנים יתר על אלו שעלו לדוכן- -העשרה עונין אמן, והשאר מברכין"".
כמו כן, בהערות צד (הסברים) בספר ""מהדורת מופת, מפעל משנה תורה"", נאמר ""ואם נשאר – אם היו יותר מעשרה כהנים בבית הכנסת, עשרה כהנים לא יעלו לברכת כהנים, כדי שיענו אמן, והשאר יברכו (שו""ת ר""י הנגיד סימן יג). במניין אין חשד פסלות, משום שאין הדבר מצוי שיהיו כל כך הרבה פסולים במקום אחד (ק').""
השאלה:
1. מה רצה לומר בהסברים שאמר ""במניין אין חשד פסלות""? על מי הוא דיבר, האם על הכהנים שמברכים או שהכהנים שמתברכים? ואם התכוון לכהנים שמברכים, האם מתכוון שלא צריך לבדוק שהם לא פסולים מסיבה כלשהי? (שהרי ששה דברים מונעין נשיאות כפים: הלשון, והמומין, והעברה, והשנים, והיין, וטומאת הידים) אם כן, האם הכוונה שבמניין לא מונעין מהכהנים הפסולים את נשיאת הכפיים?
2. האם הטעם שיש דברים שמונעים נשיאת כפיים זה כי הברכה לא תעבוד על העם במידה ולפחות כהן אחד שעלה לנשיאת כפיים הוא פסול לכך? או שהברכה כן תעבוד, והאיסור הוא מצד הכהן בלבד? (שהרי מי שבאמת מברך את העם זה הקב""ה ולא הכהן, אלא הכהן רק נדרש לבצע את המצווה לאמור את הדברים)
"
תשובה
בס"ד
שלום רב,
1. אם יש ברכת כהנים ואחד הכהנים לא עולה לדוכן אפשר לחשוב שהוא פסול ולכן לא עלה לברכה. כאן מסבירים לנו שאם יש עשרה כהנים שלא יעלו לדוכן (הם אלו שיאמרו 'אמן') לא יחשדו בהם שהם פסולים מכיוון שיבינו שלא יתכן שיש עשרה כהנים פסולים.
2. האיסור הוא מצד הכהן בלבד.