שבת במדינת ישראל וארגון דרך אמונה

שלום

ישנם שני נושאים.
האחד, החוק הכללי, הנותן צביון למדינה כיהודית.
חוק זה אינו בא לבסס הסכמות או דעות בעם, אלא לשמור על עצם קיומה של המדינה כיהודית.
השני, ההתנהלות בשטח בהתאם לערים השונות.

הנושא הראשון אינו קשור לעיר זו או אחרת, למבנה חברתי בה או לעמדות רוב תושביה. אלא למדינה. המדינה יהודית, ולפיכך היא אינה מחללת שבת, ואינה גורמת לחילול שבת המוני ע"י היתר עסקים ומקומות מסחר במדינה. לשם כך, אין צורך בהסברה או בהסכמה אלא בעמידה על שורש קיומנו, דתיים וחילוניים כאחד- יהודים אנו, והשבת הממלכתית היא הסימן לכך.

הנושא השני קשור להתנהלות שאינה רחבה, אלא מקומית ספציפית וחריגה, לחנות יוצאת דופן כגון חנות עבור גויים בחיפה. כיוון שמדובר בדברים ספציפיים, והם עצמם גם אינם גורמים לחילול שבת (לגוי מותר לסחור עם רעיו בשבת), וודאי לא חילול המוני, אזי הדבר מותר, מוניציפאלית.

האמנה שהזכרת היא אסון, ואף אחד מגדולי ישראל לא מאשר ולא יאשר אותה.
זאת משום שהיא פוגעת בנושא הראשון, ומתפשרת על עצם קיומה של שבת ממלכתית המשביתה מסחר במדינה.
האמנה מערבת שני נושאים, הרצון המוניציפאלי, והערך המדיני. במקום לקבוע מראש שעל שבת לא דנים, בשום מחיר שהוא.
זו גם עמדת אגודת הסוחרים בתל אביב המתנגדת מפורשות להתרת מסחר בעיר בשבת, ועמדת רוב עם ישראל אשר הוא דתי, חרדי, או מסורתי שלא מעוניין בעבודה בשבת.
בנוסף, הילודה הדתית מואצת מאד, ותוך כמה שנים הציבור החילוני יקטן ביותר. אין טעם לפגום בשבת כשגם אין שום אופק האונס אותנו לעשות זאת.

הפרדיגמה של האמנה שהזכרת כורעת לתוך עצמה. היא מבקשת לשים את הפרט וצרכיו על חשבון המרחב הכללי. הם בוחנים מהפרט כלפי הכלל, וזו טעות.
לא צריך לבחון זאת לפי המקום, אלא לפי תושבי המדינה כולה, ועצם הגדרתה, משום ששבת אינה כלי אינדוודואלי או אידיאולוגיה פרטית, אלא ערך לאומי.

לכן, על שבת לאומית לא מתפשרים. כמו שעל יום כיפור לא מתפשרים, ועל נישואין כדת מושה וישראל לא מתפשרים. גם אם יש בזה פגיעה לפעמים בזכויות הפרט (ומה עוד שהפרט במיעוט).

כמובן יש ערך גדול להסביר על ערכה של שבת. ובזה עיקר עסקנו, ללמד עליה ולחבבה על ההמון, לכתוב על כך וללמד על כך. אך לא נמתין עד שכולם ירצו שבת ממלכתית, אלא נקבע אותה בשם קטגוריית המדינה, ונפעל חינוכית להטמיע רעיון זה בציבור הרחב (שרובו ממילא שומר).

לא מצאת אתר של דרך אמונה כפי שלא תמצא פייסבוק שלנו, או ערך מפואר בויקיפדיה על רבני הארגון או על הארגון עצמו.
אנו לא בונים את העשיה מן החוץ פנימה, אלא מן הפנים חוצה.
העשיה הרבה של דרך אמונה היא מאחרי הקלעים, בכנסי רבנים פנימיים רבים, בנושאים אקוטיים. בירורי דעות, וקביעת נתיבים. פגישות משלחות שלנו עם ראשי המדינה וגם גדולי הדור מכל הסקטורים, ויצירת תנועה עמוקה לכיוון תורני ולאומי יותר.
אנו לא ארגון המיועד לציבור, אלא ארגון לרבנים.
איננו באים כארגון בשיחה עם הקהל אלא רק עם הרבנים.
משום שהרבנים עצמם עושים עבודתם הקדושה בכל אתר, כותבים עמדתם לרבים בבמות שונות מתוך הבירור הפנימי שבדרך אמונה, מחנכים בישיבות כפי הבירור הזה וכו´.
איננו מתיחסים לפרסום או למדיה כארגון, אלא להשפעה הפנימית על המציאות בשטח, וברמה הלאומית בקשר הדוק עם הרה"ר שהיא המזוזה שעל פתח ביתנו הלאומי, בביצורה ובהאדרת תורתה, כדרכו של הרצי"ה.

לכן לא תמצא ענייני המדיה השטחית אצלינו, אלא אמת והשפעה תוכית, המביאה באופן טבעי להבעת עמדות ויצירת שינוי בעולם החוץ, ע"י הרבנים עצמם, וע"י כתיבתם ועשייתם בקהילותיהם ובישיבותיהם.

דרך זו אין בה פאר ורהב, אין בה פרסים ומילגות, אין בה פרסומות ורעש, אלא רק עול של עבדים לעם הקודש.
אנו משתדלים להביא לשינוי בהכרעות הרות גורל, וב"ה בהצלחה. הכל סיעתא דשמיא ומסירות נפש של רבני הציונות הדתית בארגון.

כל טוב