שאלה
כבוד הרב שלום,
לפני כשנה ביטלתי אירוסין, דבר עליו אני מודה לה', אך השאיר אותי עם חוסר בשותף אליו הייתי רגילה ככ. לצערי במקום להתמודד ברחתי למקום מוכר - חבר לשעבר.
זה התחיל מהתכתבות ונמשך בפגישות. לצערי עם הבחור הזה לא שמרנו נגיעה (בניגוד לחבר שהיה לארוס) וכשחזר הקשר חזרו הנגיעות. מפה לשם, לפני מספר ימים איבדתי את בתולי. אני מתביישת לכתוב את זה ורועדת מעצם המחשבה, אבל זה פשוט מה שקרה.
לפני שחזרתי לדבר עם החבר לשעבר הייתי בחורה דתית לכל דבר - כמה מוקדם כדי להתפלל כל בוקר, מברכת ולומדת קבוע עם אבא שלי. אבל מאז כל הסיפור הזה התרחקתי והתרחקתי. אני שונאת את עצמי כרגע והייתי עושה הכל כדי להחזיר את הגלגל. זה לא אני, זה לא מתאים לי, וזה לא החיים שאני רוצה.
אני מרגישה שאני על סף תהום ואני חייבת לעצור את עצמי ולטפס חזרה במעלות הקדושה.
איך אני עושה את זה? איך ה' יסלח לי על דבר כזה? איך אסלח לעצמי? איך אני יכולה לבקש לעצמי חתן טוב כשאני פגומה ומשומשת?
תודה רבה!
תשובה
שלום וברכה
אוי...
את הצעד הראשון כבר עשית.
את רוצה לעבור לעולם התיקון. את רוצה להיות טובה יותר ומכוונת יותר. את רוצה בעתיד להקים בית טהור וקדוש.
זה צעד חיוני. אולם הוא תחילת הדרך. עכשיו צריך לאזור כוח ואומץ – ולהתקדם בדרכי התשובה והתיקון.
פתחי בתודעה שלך עצמך. אולי קלקלת, אולם את לא "פגומה ומשומשת", אלא מי שעשתה טעות גדולה, ומחפשת דרכים לתקן אותה. השלב הראשון הוא להכריע שאת לא ממשיכה בעולם התהום והנפילה, אלא עוצרת, חוזרת, מטפסת, מתקנת, ומתעלה.
מתוך כך פותחים בחרטה, בוודוי מול הקב"ה (הוודוי שלנו מיוחד בזה שהוא נאמר מול ד', ולא מול כומר או כל אדם אחר), ובקבלה לעתיד שלשם את לא חוזרת.
לאחר מכן, שבים למקומות הטובים שהיית בהם – מתפללים גם אם כואב, לומדים גם אם זה צורב, ומחליטים להמשיך כך.
לאחר מכן, בונים משהו שהוא "תשובת המשקל", לאמור: מקבלים על עצמנו משהו בתחום הצניעות והקדושה, שיהפוך את "הקללה לברכה", ואת הנפילה למנוע תיקון.
ואז יודעים, שאולי זה לא יהיה פשוט, אולם גדולה מעלת זו שהצליחה לצאת מהבוץ, והאופק להקים בית כפי שאת חולמת להקים – קיים, גם אם זה יהיה קשה יותר.
האם את נכונה ללכת בדרך זו ?
כל טוב ובהצלחה שמחה