שאלה
הרב שרלו שלום רב,
אני כותב בצער ומתוך חוסר אונים ורצון לכיווני חשיבה כיצד לנהוג.
בני בכורי (16) לומד בישיבה תיכונית.
על מנת שלא להעמידו במצב שונה משאר החברים רכשנו לו פלאפון מתקדם (סמרטפון) לפני כשנתיים.
היום, במקרה, נכנסתי להסטוריית אתרים של שם הכתובת מייל שלו
ונחרדתי.
90% מהחיפושים היו לאתרי זימה.
מדובר בנער בוגר ואחראי, מדריך בבנ"ע, קשוב ורגיש להפליא.
מה עלינו לעשות?
הרי לקחת לו את מכשיר הטלפון פתאם זה לא שייך. הוא עבר את הגיל שמחרימים לו דברים.
האם לקיים שיחה? איזו שיחה? איך? איך מתחילים שיחה כזו? להגיד לו שראיתי - זה עלול להביכו ולנעול אותו להמשך השיחה.
אני מלא ברגשי כעס כלפיו אבל בעיקר על עצמי ועל רעייתי - מה חשבנו לעצמנו שקנינו לו את המכשיר הזה עם אפשרות גלישה חופשית?
אם ארכוש חסימה הרי שזה יהיה תקף רק בבית. במקומות אחרים שיש בהם וואי פיי הוא יוכל לגלוש חופשי.
אני מניח שזה טבעי אבל איך משתלטים על זה ומונעים את העיוות לעתיד?
תשובה
שלום וברכה
ההתרחשות בה אתם סוערים אתה מתחוללת בבתים רבים, והיא אכן אחד מאתגרי הדור ומהקשיים הגדולים שאנו עוסקים בהם. האשמאי הזקן – היצר הרע – מחדש לו דרכים רבות, והוא "יודע" היטב להתלבש על טכנולוגיות חדשות, ולהביא אותנו לעברי פי פחת.
בין המחנכים יש דעות שונות מה נכון לעשות, והדבר נובע גם בשל העובדה שאין לנו תרופת פלא, גם בשל העובדה שהמחנכים ותפישותיהם שונים האחד מהשני, וגם בשל העובדה שכנראה לכל ילד צריך לתפור חליפה משלו, ואין לנו דרך אחת שהיא נכונה לכולם.
מה שאני מציע הוא תפישתי הרוחנית.
אני מציע להתחיל בשלוש הקדמות הנוגעות לכם עצמכם: הראשונה שבהן היא שהילד נותר "בוגר ואחראי, מדריך בבנ"ע, קשוב ורגיש להפליא", ולא השתנה בו דבר. יש הסבורים כי אדם בנוי בצורה של "או ש או ש" אולם לדעתי אין זה נכון, ואור וצל משמשים בעירבוביה גדולה. למעלה מכך, עצם העובדה שיש משיכה לצפות בתכנים אלה היא חלק בלתי נפרד מדמותו של אדם, ובאופן פרדוכסלי – לו לא היה בו כל רצון לכיוון המיני הייתם צריכים להיות מודאגים, ולא להפך; שניה שבהן היא שלא אתם יכולים להוציא אותו מהמקום שבו הוא נמצא כעת. הוא יצטרך לחלץ את עצמו. אתם יכולים להשליך לעברו קצה חבל, אתם יכולים לעודד ולרומם, אתם יכולים ללכת לכיוונים נוספים, אולם הדבר אינו נמצא בידכם. יש לזכור כי גם אם תנסו לפעול בצורה מסגרתית – החרמת הפלאפון או חסימות למיניהן – זו תהיה תרופה חלקית בלבד, וילדינו מוכשרים מספיק כדי להתגבר על מכשולים אלה. גם לחבר יש פלאפון...; הקדמה שלישית היא שהרבה מחסומים שנראים קשים מאוד בתחילה עשויים להתגלות כקושי של "חוט השערה", אך נכון הוא שלא תמיד אנחנו בטוחים בכך.
מה אני מציע אפוא ? אני מציע כן לדבר איתו. לדבר איתו על פורנוגרפיה. על התהום שהביא להיווצרותה; על ההיבטים ההרסניים שלה; על תעשיית הפורנו, שהיא אחד המקומות המנצלים ביותר הקיימים עלי אדמות; וכדו'. את השיחה הזו אין צורך לפתוח ב"חדרנו לפלאפון שלך וראינו ש...". אפשר לפתוח ביתר עדינות, לומר שכהורים קבלתם הדרכה שצריך לדבר על כך, או אפילו לומר שאתם יודעים שהוא חשוף לתכני פורנו בלי להיכנס לשאלה כיצד אתם יודעים וכדו'. זה לא יהיה פשוט בהתחלה, אולם זה קצה החוט. את השיחה לנסות לקיים בסימני שאלה – לשאול אותו ולא להטיח בפניו, ולקראת סופה לשאול גם האם לדעתו נכון יהיה לעשות חסימה בבית, או כל דבר אחר שיעזור לכולם במשפחה להתגבר יותר.
כאמור, זו נראית חומה גדולה, אולם צריך להתייצב מולה.
האם הדברים עזרו ? האם אתם יכולים ללכת בדרך זו ?
כל טוב ובהצלחה גדולה