כיסוי ראש לנשים

בשולחן ערוך (אבן העזר סימן קטו סעיף ד) "איזו היא דת יהודית? הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל. ואלו הם הדברים שאם עשתה אחת מהם עברה על דת יהודית: יוצאת לשוק או למבוי מפולש או בחצר שהרבים בוקעים בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, אע"פ ששערה מכוסה במטפחות"
הרי למדת שאשה המתכסה בכיסוי שאינו מספיק נקראת "עוברת על דת יהודית". אמנם בב"י הביא משם הרשב"א (אורח חיים סימן עה) "אבל פניה ידיה ורגליה וקול דיבורה שאינו זמר ושערה מחוץ לצמתה שאינו מתכסה אין חוששין להן מפני שהוא רגיל בהם ולא טריד עכ"ל"
וכן הביא השולחן ערוך אורח חיים סימן עה סעיף ב "שער של אשה שדרכה לכסותו, אסור לקרות כנגדו. הגה: אפי' אשתו, אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש, מותר. הגה: והוא הדין השערות של נשים, שרגילין לצאת * מחוץ לצמתן וכו'.
ועל זה הביא המשנה ברורה סימן עה ס"ק יד "ר"ל שמלבד כובע שעל ראשה יש לה צמת והוא בגד המצמצם השער שלא יצאו לחוץ ואותו מעט שאי אפשר לצמצם ויוצא מהצמת ע"ז מקיל הרשב"א [חתם סופר סימן ל"ו עי"ש] ובזוהר פרשה נשא החמיר מאוד שלא יתראה שום שער מאשה דגרמא מסכנותא לביתא וגרמא לבנהא דלא יתחשבון בדרא וסטרא אחרא לשרות בביתא וכ"ש אם הולכות בשוקא כך ע"כ בעאי איתתא דאפילו קורות ביתה לא יחמון שערה חדא מרישאה ואי עבדית כן מה כתיב בניך כשתילי זיתים מה זית וכו' בנהא יסתלקון בחשובין על שאר בני עלמא ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכל ברכאן דלעילא וברכאן דלתתא בעותרא בבנין ובני בנין עכ"ל בקיצור וכתב המ"א דראוי לנהוג כהזוהר וביומא איתא במעשה דקמחית בזכות הצניעות היתירה שהיתה בה שלא ראו קורות ביתה אמרי חלוקה יצאו ממנה כהנים גדולים"
היוצא מדברי המשנה ברורה שמעט היוצא מחוץ לצמתה – מותר. וכלל יש לנו בענינים אלו שעד טפח מותר ובלבד שיהיה קלוע. לעומת זאת אסור להוציא את כל הצמה –. ועל פי הזוהר אם אשה רוצה לגרום ברכה לבניה ולביתה ולהביא ברכה לעולם וכו' - אסור שיראה שום שער מראשה החוצה.