שאלה
בס"ד
ההתייעצות שלי נוגעת ליחסים שבין אם לבת.
מאז ומתמיד אני ואימי לא הסתדרנו. היחסים שלנו ידעו הרבה עליות ומורדות. כשאנו לא נפגשות תכופות, אלא מנהלות את הקשר שלנו מרחוק, אנחנו מצליחות להסתדר. לכן, בגיל יחסית צעיר עזבתי את הבית והייתי עצמאית (שכרתי דירה, התגוררתי במעונות של סטודנטים וכדומה).
הבעיה שהיום אני נשואה ואימא לילדה. ומידי פעם שאנו באים לביקור (אנחנו מגיעים אחת לחודש - לשבת) אז תמיד הביקור מסתיים בטעם לא טוב.
הכל סובב סביב היותי אמא לא טובה, "אמא גרועה" או "הורים גרועים" לדבריה. היא מבקרת אותי על כל צעד ושעל שלי, לא נותנת לי לחנך ולגדל את ביתי. היא מתערבת בכל דבר הקשור בילדה שלי. אם לדוגמה היא שואלת אותי האם הילדה צריכה לאכול עכשיו? ואני משיבה שלא, כי אז היא לא תאכל בארוחת הצהריים, אז אמא שלי פשוט מאכילה את הבת שלי למרות שאמרתי לה שלא כשהיא שאלה. יש עוד הרבה דוגמאות כמובן. בגדול – יש הרבה ביקורות על האופן בו אנו מגדלים את הילדה. קשה לאימי מאוד לקבל את העובדה שאני האמא של הילדה ואני זאת שמחליטה עליה וקובעת את הכללים והחוקים בחינוכה. לא פעם אמא שלי אומרת לי שהיא האמא של הילדה שלי ולא אני. וכשאני אומרת לה שהיא הסבתא, היא מאוד נפגעת.
אני מרגישה התנגשויות והתנצחויות בינינו על אופן הגידול והחינוך של הילדה ויתרה מכך, אפילו על האוכל או הזמנים בהם הילדה שלי אוכלת. למעשה, על כל דבר! וזה מאוד מאוד מתיש.
בין הדברים, חשוב לי לציין שאנחנו מגדלים את הילדה באופן תקין ונורמטיבי לחלוטין. בדיוק כפי שחברותיי ושכנותיי מגדלות את ילדיהם. אנחנו משקיעים בה את כל מה שאנו יכולים ונותנים מעצמנו כל מה שרק אפשר. ואנו, בעלי ואנוכי, מכירים את הילדה הכי טוב ויודעים מה נכון לה ומה לא. לדוגמה: אם נאכיל את הילדה כפי שאמא שלי מבקשת (כל שעתיים) הילדה תקיא (אנחנו יודעים זאת מניסיון). וכל ניסיון להסביר לאימי את הרציונל שעומד מאחורי הדברים עולה בתוהו. אנחנו לא מצליחות לנהל שיחה. וגם אם כן, זה חוזר על עצמו במפגש הבא כאלו לא דיברנו. אבי ואחיי מעדיפים שלא להתערב וכך יוצא שהדברים לא באים לידי פתרון אף פעם.
היחסים בינינו מחמירים לאחרונה יותר. אימי לא מוכנה להקשיב לי. סותרת את דבריי ועושה מה שהיא רוצה עם הילדה שלי בנוכחותי. היא מנופפת לעברי בתנועות של זלזול, קוראת לי "טיפשה", "מטומטמת", "מפגרת"
תשובה
שלום לך,
אני מתנצל על העיכוב בתשובתי.
אשרייך שאנו גדלים גדלים בדור שיש לילידנו סבא וסבתא צעירים ויש קשר אמיץ והדוק בין הדורות. - לא כל דור זוכה לכך ולא כל אחד זוכה לכך.
מערכת היחסים שלך עם אמא שלך מאד מוגדרת בהלכה -
את חייבת מהתורה בכבודה, והיא אינה חייבת בכבודך (מעבר לכבוד רגיל המגיע לכל אדם).
[לכן את לא מסבירה] לאמא שלך כיצד לגדל ילדה, היא כבר עשתה זאת עשרים שנה לפניך, והתוצר המוצלח לפנינו.
אסור לך לענות לה (כמו שאת אכן עושה בפעמים רבות).
[לגבי בתך] - אל תתרגשי.
בטווח הארוך היא תבין שאת באמת מכבדת את אמך בשתיקתך, ובכך שאת נותנת לה להתנהג אחרת גם כלפי הנכדה. כיבוד ההורים שלך יחלחל לבת שלך.
ילדים יודעים להבחין (גם אם לפעמים בהתחלה זה נראה אחרת).
כמו כן ילדים יודעים שעיקר החינוך שלהם הוא מההורים ואצל סבתא מתפנקים. היא תגדל בנורמה לפי המקובל אצלכם בבית, אצל אבא ואמא, ויחד עם זאת תדע שאצל סבתא יש חריגה מהכללים הבריאים והבונים בבית של ההורים. (הרבה דברים שאסורים בבית הם מותרים בבית של סבא וסבתא).
[סיכום]
1. תקבעי זמנים קבועים וסבירים לביקור אצל הוריך.
2. אצל הוריך תני לסבתא לטפל בנכדה לפי שיקול דעתה.
3. בבית תעשי מה שאת חושבת לנכון.
4. אם סבתא מבקרת אותך או מקלקלת אותך - קבלי זאת בשתיקה. גם באוזני אחרים. צדיקים אמיתיים 'נעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים' - זה האתגר שלך בחיים ובפרט כלפי אמך.
בתך תלמד מכך ושכרך יהיה גדול.
(במקרים רבים חוסר תגובה מוריד את כמות הביקורת, אבלי יש מקרים בודדים בהם זה מחריף אותה)
בברכה ובהצלחה דוד לוי
ליעוץ נוסף ניתן להתקשר אלי הביתה 098987548