שאלה
שלום לרב ותודה על הזמן שאתה משקיע בתשובות לשאלות ציבור הגולשים.
כידוע לכל אנו אומרים בתפילה בתקופה זו משיב הרוח ומוריד הגשם אבל עדיין ברכנו או תן ברכה וזאת מכיוון שבתקופה שבה בית המקדש היה קיים עולי הרגל שחזרו מבית המקדש היו צריכים להגיע הביתה ללא חשש גשמים.
שתי שאלות על הלכה זו:
1. מדוע אנו ממשיכים לעשות כך גם בימינו? הרי בית המקדש לצערנו חרב וגם אם נזכה לבנותו היום עולי הרגל יוכלו לחזור לבתיהם בבטיחות ובנוחות בתוך שעות ספורות באמצעות אמצעי התחבורה המודרניים. האם לא כדאי להתחיל ולומר ברך עלינו (טל ומטר) כבר במוצאי שמחת תורה?
2. בהנחה ונמשיך לומר ברך עלינו רק שבועיים אחרי שמחת תורה כפי שנוהגים היום. על פי אותו הגיון יש צורך לחזור ולומר ברכנו (תן ברכה) שבועיים לפני פסח וזאת כדי לתת לעולי הרגל הזדמנות להגיע לבית המקדש יבשים ובריאים מדוע לא עושים זאת?
תודה רבה על התשובה
תשובה
שלום וברכה
התשובה הכנה לשאלה זו היא פשוטה: שמרנות מקיימת.
אנחנו נרתעים משינויים בנוסח התפילה, גם אלה שנראים בעינינו הגיוניים, בשל הרצון שלנו לא להתחיל לבחון כל משפט ומשפט בהלכות תפילה, דבר שימוטט בצורה משמעותית את התפילה שלנו. בעיקר כאשר מדובר בהלכות שנפסקו כבר בימי המשנה והגמרא. יש כמובן לשמרנות זו גם תוצאות בעייתיות, ופעמים רבות התייחסתי לכך, שכן אנו מוצאים את עצמנו עוברים על "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני", אולם במקרה הזה – הנושא אינו כה קריטי לשינוי, שכן איננו אומרים משהו שהוא לא נכון, אלא ממשיכים לשמור על הלכות תפילה קדומות גם כשהתאריכים פחות רלוונטיים, ועל כן אנו מעדיפים שלא לשנות.
שאלת ההגעה של עולי פסח נשאלה כבר על ידי קודמים לנו. אחת התשובות היפות היא של רשז"א זצ"ל: הבאים לסוכות באים בבגדי קיץ, ואינם ערוכים לחורף. על כן ממתינים עד שישובו למקומם; הבאים לפסח ערוכים לגשם, ועל כן לא מפסיקים. תשובה פשוטה יותר היא שכל עוד לא התחלנו לבקש גשם – אנחנו דוחים את הבקשה. אולם כשהתחלנו, ואנו עדיין זקוקים לגשם – לא מפסיקים.
כל טוב ויישר כוח