הוכחה לאמונה בהשארות הנפש

בס"ד
שלום רב,

השאלה שמטרידה אותך מטרידה כל אדם חושב.
המוות מאיים עלינו - זו עובדה. יש תיאוריות הטוענות שאימת המוות היא בסיס לפעולות רבות אצל האדם. ציטוט לדוגמה:
"...תיאוריה רחבה בתחום הפסיכולוגיה החברתית- Terror Management Theory (TMT). תיאורה זו שואפת להסביר התנהגות, רגשות ותפיסה אצל יחידים וקבוצות, שנובעים מהעובדה שכולנו בני תמותה. מקורה של התיאוריה בספרו של ארנסט בקר (Ernest Becker) (1973)- "The Denial of Death", שמציג את הרעיון לפיו פעולותיהם של אנשים נובעות מהחרדה שעולה לנוכח הידיעה שאנו בני תמותה."
מתוך
http://magazine.idc.ac.il/HebrewSite/Articles/Pages/tmt.aspx

בטרם אמשיך עלי להציע הקדמות קצרות:
1. נושאים רבים ביהדות מוסברים ברמות הבנה שונות. יש רעיונות פשוטים להמון העם (בלשון חז"ל = עובד מיראה; 'לא לשמה') ויש רעיונות מעמיקים למי שמוכן להשקיע מאמץ רב להליכה בדרך התורה (בלשון חז"ל = עובד מאהבה; 'לשמה').
כל המושגים של שכר ועונש בעולם הזה או בעולם הבא שייכים לתפיסת ה-'יראה'. אלו התחשבנויות של רווח והפסד - במרכז שלהם נמצאת דאגת האדם לעצמו.
הדרך של אהבת ד' היא ההתמסרות אל האמת באשר היא אמת.
(אינני כופר חלילה בעולם הבא - אבל תכליתו אינה שכר ועונש).

2. המושג 'השארות הנפש' היה מקובל גם על הפילוסוף היווני אפלטון - לכן קשה לומר שהמוח אומר לא להאמין.

3. הסירוב לקבל את קיום הנשמה והישארות הנפש הוא תלוי תרבות. אנחנו נמצאים כיום בתקופת מעבר מהתרבות המודרנית ששללה את המציאות הרוחנית על כל צדדיה. אל התרבות הפוסט מודרנית שמחייבת ממדים רוחניים רחבים מאוד. כבר היום יש פתיחות לרעיונות רוחניים שלפני 50 שנה לא היו מתקבלים בציבור (כגון הרפואה האלטרנטיבית שמופעלת בתוך קופות החולים).

אחרי ההקדמות:

המושג רוחניות מחייב להתנתק מחשיבה חומרית, ממושגים חומריים וזו דרישה קשה, מפני שאנחנו קשורים בטבורנו לחומריות: אוכלים, עובדים, מתענגים, מפתחים - הכל בחומר.

אי אפשר רק לחשוב רוחני. על פי היהדות, רוחניות היא דרך חיים (תפילה, תורה, מצוות ומעשים טובים).
כדי לצאת ברצינות לחשיבה רוחנית צריך להתנתק מהתלות בחומר - לא להתרגש מאוכל, נשים, כסף, בריאות, כבוד...
מי שמצליח להתקדם אל הרוח מתחיל להתרגש ולחוות אחרת: הוא מתרגש מלימוד של רעיונות חדשים, הוא מתלהב משאיפות רוחניות, מתמסר לחיים של הגשמת ערכים, מסתלק מכעס, קנאה, כבוד ושליטה...

לא מדובר על דברים ששומעים או קוראים עליהם.
לא מדובר בהצהרות חגיגיות בסגנון של "אני מאמין ש..."

מדובר על חיים ממשיים שממוקדים ברוח: לימוד, חשיבה, התלהבות, פעולה, שאיפה וסיפוק רוחניים.
החיים החומריים נגזרים מהרוחניות - אהבת הכלל, רצון להיטיב לזולת, רצון להתקדמות רוחנית וכו'
מי שחי כך מרגיש שהקיום החומרי - גופני שלו, שולי לקיום הרוחני נשמתי. ממילא אימת המוות פוחתת.

באשר למספרם העצום של בני האדם וכו' - נשמה לא תופסת 'מקום', כמויות ומספרים הם עניין חומרי, הרוח נמצאת ברבדים שמעל כל אלו.

עלי לציין שעקרי דברי בנדון הם על פי משנת הרב קוק