שאלה
לק"י.
שלום וברכה לאתר כיפה.
בראש ובראשונה אני רוצה להודות לכם על עמלכים הרב אשר אתם עומלים בארץ ובעולם.
אני מצטער אם אני מאריך לכם יותר מדי פשוט יש לי מלא שאלות מגוונות.
ראשית אספר לכם את סיפורי אני נולדתי ב"ה להורים שומרי תורה ומצוות( למדתי במורי עד גיל 13)בגיל 9 לערך הלכתי לשעורי תורה שעה ביום התחלתי להתמיד היו ימים שהלכתי וימים שלא.הייתי לומד שם בהתחלה טעמי המקרא בירושלמית ואחר כך למדתי הלכות ושהיתי בן 11 לערך השיעור נהיה שיעור גמרא הייתי משתדל לבוא כמה שיותר.
באותו תקופה הכרתי חבר מאוד קרוב שלי מהשיעור שהוא בהתחלה היה חילוני לאחר תקופה של שנה וחצי שהוא התמיד בשיעור הוא עזב את בית ספרו החילוני ועבר לבית ספר הממלכתי דתי בו אני לומד.בזמן זה שהוא למד איתי בכיתה היינו חברים מאוד טובים היינו לומדים תורה בהפסקות והיו לועגים לנו הילדים,במיוחד לו.
היו מנדים אותנו והיו צוחקים עלינו שלמדנו תורה ועכשיו אחרי שעבר מלא זמן זה עדיין כואב לי מאוד ואני דומע.
בזמן שאנחנו התחברנו הוא היה הולך גם לכולל שנמצא בעיר אני הייתי כמה פעמים בכולל בחופש הגדול אבל לצערי כבר בתקופה של הבית ספר הפסקתי תמיד הוא היה מציע לי ללכת איתו לאותו כולל ואני הייתי מסרב בלא,שנה שלמה הוא היה מציע לי והייתי מסרב באמת הוא היה בחור זהב.
במשך התקופה שלמד איתי הוא חיזק אותי בכל מיני דברים לדוגמא:
הייתי שואל אותו אם מותר להסתכל על נשים והוא היה משיב לי שעל צנועות אפשר בלי להנות ממראיהן והשאר אסור.לא הבנתי למה(כי עדיין לא הגעתי לבשלות מינית)אותה השאלה ששאלתי אותו הייתי שואל אותו כל שלוש ארבע ימים.היו לי נסיונות קשים ומרים לצערי בחלקם לא הצלחתי.היה לנו טלויזיה בבית והייתי רואה סרטים ר'ל.
הוא והרב של אותו שיעור שדברתי עליו היו מנסים להוציא אותי מהפריצות אך זה לא עזר.הייתה תקופה נפלאה.
לאחר כל הדברים האלה שהייתי בן 13 ועשר חודשים בחופש הגדול הייתי מנסה להתמיד אבל אז החלה מלחמת צוק איתן שבא כמעט לא יצאתי מהבית וגם לא הייתי הולך לשיעור.שכחתי לציין שלפני אותו חופש הגדול ההורים שלי היו באילת וקנו לי פלאפון חדשני(גלקסי 4).אחרי שחזרתי ללימודים אחרי החופש התברר לי שאותו חבר שלי עבר לישיבה גבוהה מאוד שלומדים שם כמדומני כל היום תורה.
בהתחלה הייתי מדוכדך מאוד בבית ספר הייתי אחד מול כולם אתחלתי לעשות עם הפלאפון שטו
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
בס"ד
שלום רב,
אתה נאבק בגבורה ביצר שלך.
למדת שגם אם יש 'נפילות', הקב"ה נתן לנו את הכוחות לשוב ולקום ואף להתקדם אחרי הנפילות.
אל תצפה שלא יהיו לך נפילות לעולם, תאמין שגם אם יהיו חלילה נפילות, אתה תדע לקום מהן ולהתקדם עוד ועוד.
שמירת עיניים צריכה להיות נכונה לכל אדם לפי מה שהוא מכיר את עצמו ואת הקלקולים שנגרמים לו.
אם אתה מרגיש שהסניף פוגע בטהרת הנפש שלך - אסור לך ללכת לשם.
אני מציע לך למצוא לעצמך חבר בוגר* או רב שתרגיש קרוב אליו ותוכל לשתף אותו בקשיים שלך ובהתגברות שלך על הקשיים. זה יעזור לך להתמודד ולהתקדם.
*אולי תחדש את הקשר עם החבר שהלך לישיבה גבוה, אפילו להיפגש אתו פעם בחודש או לדבר בטלפון - נראה לי שלא כדאי להפסיק חברות שהיתה כל כך טובה לך.
ד' ישמורך מכל רע ישמור את נפשך,
ד' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם.