שאלה
כבוד הרב שלום וברכה.
אני נערה בת 17 הסובלת מocd. ברצוני לשתף את כבוד הרב בדבר שנורא קשה לי.
אני הרבה פעמים מרגישה שהתורה והמצוות הן עול בשבילי וזה דבר שנורא מצער אותי. כאשר אני מתפללת אני הרבה פעמים חוזרת על כל מילה כמה וכמה פעמים עד שארגיש שכשאמרתי את המילה היתה לי מחשבה טובה. אני כל הזמן מפחדת שהמחשבות שלי חס ושלום משפיעות. לא רק בתפילה זה מפריע לי. למשל כאשר לומדת אני על מצווה חדשה אין לי את החופש לחשוב על המצווה אלא אני ישר עושה. כי אני מתמלאת פחד נורא שאופף אותי ופשוט לא נותן לי מנוחה. אני מפחדת שאם לא אעשה את המצווה למשל יקרה משהו רע. חשוב לי שכבוד הרב יבין שמדובר בהפרעה(ocd) אבל איך אני נערה שסובלת מכך יכולה לעבוד את ה' ככה? איך אני צריכה להתייחס לעבודת ה' שלי??
איך אני יכולה להתענג על המצוות כאשר כל כך קשה לי. אני יודעת שאני צריכה להתענג על המצוות שה' נתן לי ולא להפך חס ושלום.
אני כותבת מכאב ומקווה שבעז"ה תוכל להבין אותי ולעזור לי.
תודה רבה.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
הקב"ה הוא א-ל חסד ורחמים.
הקב"ה ברא אותך עם ocd ובוודאי יודע שיש לך את הקושי הזה.
אדרבא, האמונה שלך צריכה להיות משוחררת לגמרי מפחדים כאלה.
את צריכה בתחילת כל פעולה, רק בתחילה! לומר שכל מעשיך הם לכבוד ד', ומרגע זה לפעול בנחת ובשלווה.
גם לפי ההלכה אין הכרח שתהיה כוונה בכל מילה בתפילה ובברכות.
צריך כוונה רק בפסוק ראשון של קריאת שמע.
חשוב לכוון גם בברכה ראשונה של עמידה (ברכת אבות) אבל לא צריך לכוון בכל מילה אלא רק במשמעות הכללית של הברכה.
מלבד שני מקומות אלו, אין שום הכרח שתהיה כוונה - לא במלים ולא ברעיון הכללי. בכל התפילות והברכות תתקדמי בין אם יש כוונה או לא.
גם בקיום מצוות צריך רק לרצות לעבוד את ד' במעשה הזה ואין צורך בכוונות מדויקות או מפורטות.
את צודקת שהמטרה היא להתענג על ד' - אין סיבה שלא תתענגי על ד' מפני שד' בוודאי מכיר את כל הקשיים ויודע את המאמץ הגדול שאת עושה ומעריך זאת, כפי שאמרו חז"ל: "לפי הצער - השכר" = 'לפום צערא אגרא'.