שאלה
שתי שאלות בענייני 'מדבר שקר תרחק':
א) הבן שלי אוהב לספר סיפורים דמיוניים, ולחתום ב"נכון, אמא"? נראה שברור לו שהסיפור דמיוני, והשאלה נועדה יותר לבקש ממני חיזוק, אישור לכך שאני מקשיבה, עידוד... כשאני מנסה לתת תשובה שונה מ"נכון" (למשל "נכון במובן מסוים", או "וואו, מעניין מאוד!" וכדו') הוא לא מרוצה, לפעמים אפילו נסער, ומתקשה לחזור ולרקום את אגדותיו.
האם אפשר לענות "נכון"?
ב) אני נהנית לספר לאנשים אנקדוטות קטנות מהחיים, ושמתי לב שיש אנשים שגם נהנים להקשיב לי, ואולי ה' חנן אותי בכשרון סיפור. לעתים אני מרגישה ששינוי פרט קטן זה או אחר יכול לתרום לסיפור מאוד ולהגביר את הנאת המספרת והשומעים. אני יכולה לאחר מעשה להבהיר שלא דייקתי בכל פרט, אך אם ההבהרה מגיעה תוך כדי הסיפור היא הורסת את האפקט.
האם יש היתר לשנות מעט לצורך קישוט הסיפור?
תודה ושנה טובה.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
לשאלה הראשונה - נראה לי שזו הזדמנות חינוכית נפלאה לברר עם הילד אם המושגים של 'אמת ושקר', 'מציאות ודמיון'.
הכיני לעצמך זמן פנוי. כאשר הילד אומר 'נכון אמא' תקחי אותו קרוב אליך ותפתחי אתו שיחה סבלנית כשאת מקדישה את רוב הזמן להקשיב לילד!.
תשאלי אותו: למה אתה מתכוון כשאתה אומר 'נכון אמא'?
תקשיבי לו היטב - אפשר שתלמדי הרבה דברים שלא ידעת עליו קודם.
לאחר מכן תבררי אתו את ההבדל בין דמיון ובין מציאות: 'יש דברים שהם נכונים בדמיון אבל הם לא במציאות'.
נראה לי שמתוך השיח הזה את תביני למה הוא מצפה כשהוא אומר 'נכון אמא', והוא יבהיר לך לאיזו תגובה הוא מצפה ממך.
לעניין הסיפור שאת מספרת - אם את מבהירה מיד לאחר הסיפור את הפרטים הנכונים (לא שעות או ימים לאחר מכן) זה לא שקר.
את צריכה להיות רגישה בעקר כלפי עצמך - אחד הדגשים של חז"ל בעניין הזהירות מהשקר שאדם לא ירגיל את עצמו לשקר!