שאלה
בס"ד
שלום. מאז שחזרתי ללימודים אני מאושר ואני ממש אוהב את הישיבה שלי. ראש הישיבה הוא חלק עיקרי המשינוי שאני עברתי ועובר ובכללי אני אוהב אותו ומכבד אותו.
כנהוג הספרדים אומרים סליחות בחודש אלול, היום כשסיימנו להגיד סליחות כולנו מיהרנו לבית המדרש לתפילה וכשהגענו ישר התחילו ר' ישמעאל, ואנחנו הנחנו תפילין והתפללנו בפיגור אחרי החזן. אחרי ויכוח סוער שהיה לי עם אחד החברים הכי טובים שלי פניתי לראש הישיבה בבקשה שייתן לנו שתי דקות להניח תפילין כדי שגם אנחנו נוכל להתחיל בזמן והוא ענה לי "דלגו על אחד המזמורים" תוך כדי הליכה והמשיך ללכת. שלא תבין לא נכון הוא דמות מאוד אבהית בעיני אבל פשוט הרגשתי מושפל. כל היום הייתי פגוע עד עמקי נשמתי. זה לא שהרב היה חייב לי משהו ואני בטוח שהיה לו משהו מאוד חשוב לעשות באותו רגע, ועדיין קשה לי עם האמירה הזאת. במנחה הוא הסתובב ברחבי הבית מדרש ופשוט לא יכולתי להסתכל עליו. זה פגע בי לא רק בקטע של יחס בין ראש ישיבה לתלמיד, אני גם מרגיש כאב בקטע תרבותי, מה המנהגים שלי פחות חשובים משל האשכנזים? ואני בטוח שהוא לא התכוון אבל אני מסתובב עם ההרגשה הזאת יום שלם ופשוט כואב לי. עלה לי ולעוד כמה חברים רעיון לעשות מניין ספרדים אבל זה פשוט לא במקום, אין לי שום מטרה ליצור קרע בין העדות, אני פשוט רוצה שיכבדו אותי.
ראש הישיבה צודק? אני בכיין? איפה אני טועה? הגישה שלי לא נכונה?
תשובה
בס"ד
שלום רב,
כאשר פנית בבקר אל ראש הישיבה הוא לא חש את גודל המטען שאתה נושא. הוא ראה לעיניו צעיר שמאחר לתפילה ונתן לך עצה מקובלת: לדלג על מזמורים כדי להגיע ל-'ישתבח' עם כל הקהל. כך כתוב בהלכה.
אתה באת עם הרגשה מעיקה של התנגשות בין הספרדים ששבו מהסליחות שלהם ובין ההתנהלות של מניין הישיבה האשכנזי שלא משכים לסליחות ובכלל לא מתחשב בספרדים.
הפתרון האמתי הוא להתחיל את הסליחות של הספרדים חמש דקות מוקדם יותר וכך לא תהיה שום התנגשות.
אני בטוח שאם תגש לראש הישיבה ותשתף אותו
בהרגשה הקשה שלך כתלמיד ספרדי שמשכים לסליחות ומרגיש שהישיבה לא מתחשבת בו - הוא יבין ללבך ויפייס אותך.