שאל את הרב

אכפתיות לא הדדית - אני כל כך משקיעה והאחרות כמעט ולא משקיעות בי

חדשות כיפה חברים מקשיבים 04/09/15 18:34 כ באלול התשעה

שאלה

קראתי הרבה מהתשובות פה, ומאוד אהבתי אותן.

אז החלטתי לשאול את השאלה...

אני אדם מאוד עמוק וחושב ולכן אני לא מפתחת קשרים עם כל אחד, כי אני לא רואה בזה טעם. עם האנשים שאני כן מפתחת איתם קשר (תמיד זה אנשים שאני זאת שמעוניינת בקשר איתם אחרי שאני רואה ובוחנת את ההתנהגות שלהם מהצד) זה תמיד קשר עמוק ורציני.

הנקודה היא שאני מרגישה שזה לא הדדי. אני לדוגמא לא אוכל לסבול לראות שמישהו פוגע בחברה שלי או שהיא בדיכאון ואני אנסה הכי לעזור לה שבעולם, אבל כשאני הייתי במצב כזה פשוט אף אחד לא שם לב. ואני לעומת זאת שמה לב לכל שינוי קטן במצב רוח של אדם קרוב אליי.

אני חושבת שזה לא נובע מחוסר אכפתיות או חוסר אהבה, זה נראה לי פשוט לא חשוב להם מספיק.

אם זה היה רק אם אדם ספציפי הייתי חושבת שזה בו הבעיה של חוסר רגישות, אבל זה קורה לי עם כולם.

אף פעם לא חשבתי על זה או התלוננתי אלא הייתי עסוקה בלבדוק שלכולם בסדר והם מרגישים טוב ומאושרים.

אבל לאחרונה פתאום זה עלה לי כשהיה לי יום הולדת והרגשתי בודדה. כמובן שיצאנו עם חברות, אבל אף אחת מהן לא אמרה לי מזל טוב, או התקשרה לאחל, או כתבה מכתב או משהו...

ואני כבר שנים בימי הולדת חושבת כמה ימים לפני על הבן אדם הספציפי איך הוא הכי ישמח, חושבת על מתנה הכי שיהנה ממנה, כותבת מכתב ארוך מהלב (למרות קשה לי עם להביע רגשות) ולא נרגעת עד שאני יודעת שהיה לחברה שלי יום הולדת הכי כיפי שיש ושהיא מאושרת.

מה אני אמורה לעשות? להוריד את רמת האכפתיות שלי מאנשים כדי לא להתאכזב? או שלהמשיך לדאוג לאחרים ולהרגיש בן אדם שלא חושבים עליו ושלאף אחד לא אכפת ממנו?

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

חברה יקרה!

איזה חברה מקסימה שאת! כל כך אכפתית, ומתאמצת בשביל האחר! זה דבר כל כך לא ברור מאיליו וכל כך מיוחד. קודם כל חשוב שתזכרי את זה שזו מעלה גדולה של חסד, ויש לך טוב לב ייחודי!

את שואלת שאלה שממש נוגעת בעומק הנקודה של קשר החברות ובכלל קשרים בין בני אדם. והרבה מאוד אנשים נתקלים בדילמה הזו שהעלית. אם ננסה לתמצת את השאלה אני חושבת שאפשר לשאול- כמה לתת ממני? השאלה הזו עולה בדרך כלל כמו שאת מתארת- כשאתה פתאום מרגיש חוסר נעימות, שאתה בעצם לא מקבל מה שאתה מצפה מהאדם השני. ואז עולה בראשך שאלה האם הקשר הזה לא מה שחשבתי? האם הנתינה שלי צריכה בחינה מחדש?

אני רוצה להציע לך פה דרך מסויימת, שלדעתי יכולה לעזור בפתרון השאלה הזו. אני מציעה שאת תתני בדיוק כמה [שאת רוצה].
טוב, לא נשמע חידוש יותר מידי, נכון?
אז אני אדגיש שוב- כמה שאת רוצה.
אם יש מישהי שיש לה יום הולדת ואת רוצה לשמח אותה מאוד- מעולה! תשקיעי! אבל אם עולה בראשך המחשבה שהו, הנה, אני אשקיע ואחרי זה אף אחד לא משקיע ביום הולדת שלי (ועוד מעט אגיד משהו גם על זה) , אז תבצעי החלטה, תעשי [בחירה] - האם את רוצה או לא רוצה כרגע להשקיע לה ביום הולדת, מתוך מחשבה שיש סיכוי שזה לא יחזור אליך. זה לא נקרא להוריד את רמת האכפתיות, אלא להוציא אותה לפועל בצורה המדויקת שמתאימה לך! מקווה שהמילים מצליחות להעביר מה שאני מתכוונת. זאת אומרת, העיקר שאת תרגישי שלמה לגמרי עם מה שאת עושה. תחשבי איזה כיף לאנשים האחרים שאת נמצאת שאם בשבילם!!! ואת עושה דברים נהדרים!! אז כדאי שגם ההרגשה [שלך] תהיה נהדרת אחריהם, בכל נקודת זמן! ואם יש חברות שאת מרגישה שאת משקיעה בהן המון ואת מצפה שזה יחזור וזה לא חוזר בדרך שאת מצפה, את יכולה לבחור להשקיע פחות, או לא להשקיע כלל. זה לא אומר להיות חברה שלהן פחות, כי חברות נמדדת לא רק לפי ההשקעה ביום ההולדת, אלא לפי רמת הרגשת הקירבה, והיכולת להיפתח ולשתף בחוויות שקורות לך. אני רוצה להדגיש- זה לא אומר "לקרר חברויות"! אלא ברגע שתדייקי בנתינה שלך, ירד המתח, ותוכלי להרגיש הרבה יותר קרובה אליהן!

שוב, ההרגשה שלך מאוד מובנת, כי את נשמעת בחורה מאוד נותנת, ומשקיענית!! אבל אני מציעה נקודת ראיה אחרת - העובדה שאחרים לא מוציאים לפועל את האכפתיות שלהם בצורה שאני רגילה להוציא לפועל את האכפתיות שלי, לא אומר שלא אכפת להם! במילים אחרות, אכפתיות זה הרגשה בלב ובשכל, המעשה שמשדר אכפתיות לאדם האחר, לא תמיד זהה אצל אנשים שונים. לדוגמא, אכפת לי שחברה שלי נכשלה במבחן, ואני מצטערת מאוד בשבילה. אבל חברה אחרת שאכפת לה ממנה, תיזום לשבת וללמוד איתה. זה לא אומר שאכפת לי פחות, זה רק אומר שהצורה שאני מביעה או פועלת בעקבות זה היא שונה. לפעמים קשה לקבל את זה, כי אתה אומר : "מה זה שווה שאכפת לך אם אתה לא עושה כלום עם זה?"... אז לא נאריך בנושא, אבל נגיד שיש חשיבות רבה לרגש, שאכפת לו ממני. כי כאשר ניפגש ונדבר, אני ארגיש את ההזדהות שלו איתי. אפילו שהוא לא ממש עושה פעולה שמסייעת לי בפועל, אבל הרגשת הערבות ההדדית שהוא מעביר לי מעצם זה שאכפת לו ממני, היא משמעותית. נכון, אנחנו מאוד מצפים להדדיות - לדעתי אם אכפת למישהו ממני, הוא צריך להתקשר אלי כל יום. אבל לדעתו, כשאכפת לו ממישהו, הוא צריך לדבר איתו פעם בשבוע. יש פער במחשבות! אבל לא בהרגשת האכפתיות. לדעתי, שיחה ודיבור פתוח על זה, יכולות להעלות את הפערים האלה. אך חשוב לגשת לשיחה כזו עם המוווון סבלנות וסובלנות לדעה שונה של מישהו אחר, אם מחליטים לפתוח את הנושא ולדון על זה עם חברה שלך.

לגבי היום הולדת שלך-
אמרת שיצאתן כמה חברות, אבל זה נשמע שאת ציפית שמישהי תכין את מגוון הפינוקים שאת מכינה לחברה שיש לה יום הולדת. עם זאת, את כל כך יחידה ומיוחדת! והרוחב לב שלך שונה משל אחרות, אז הן פועלות אחרת. אז נראה לי שהן כן השקיעו לחגוג יחד איתך. לפעם אחרת- את כן יכולה להגיד לאחת החברות שאת מרגישה קרובה, שזה היה חסר לך, ובשנה הבאה תשמחי אם היא תתקשר להגיד לך מזל טוב. אני אפילו הייתי מציעה להזכיר לה חודש קודם... את יודעת, לכל מקרה שלא יהיה.... (זה מה שאני עושה, כשגיליתי שרק 2 חברות זוכרות את התאריך המדויק של היום הולדת שלי).
וזה יכול להיות מועיל גם לגבי מה שהזכרת, שלא התייחסו ולא שמו לב שאת היית במצב כזה של עצב או דיכאון. אני כל כך מבינה אותך, כי אני גם אדם שלא רואים עלי שינויים במצב הרוח. ומכיוון שכך, למדתי שאני לא מחכה לחברה ש"תשים לב", אלא אני יוזמת ומספרת לה. זה כביכול "לא מה שאני רוצה", כי "אני רוצה שישימו לב" , אבל שוב- זה נובע מזה שאני שמה לב לאחרים, ומצפה שזה יחזור אלי באותו מטבע. אבל העין החדה שלי, איננה אותה עין כמו של חברה שלי! אז ממש, לפעמים בצורה מפורשת אני מבקשת : "עכשיו אני לא צריכה פתרון, אני צריכה שתתמכי בי" , או "אני לא צריכה שתדברי, רק תקשיבי" או "יש לך פתרון בשבילי?" או לפעמים, היא לא מבינה בכלל מה אני רוצה , אז אני פונה לחברה אחרת... זאת אומרת, העובדה שמישהו לא רגיש כמוך לקלוט מצבי רוח של מישהו אחר לא מראה על חוסר אכפתיות, אלא על "מדד רגישות" שונה. ההוכחה לכך היא, שאני מניחה שכשתפני לחברה, ותספרי לה, היא תקשיב ותשתתף איתך. מה דעתך?

לגבי הרגשת הבדידות שלך, שהרגשת ביום הולדת-
ובכלל, כל הרגשת בדידות שאנחנו מרגישים מידי פעם (גם אני מכירה את זה מעצמי). זה דבר שחשוב מאוד ללמוד על עצמנו: לרוב, הרגשת הבדידות הזו לא נובעת משום דבר מציאותי אמיתי שקרה באותו רגע (למעט מקרים מיוחדים). כי הנה, אתמול לא הרגשת ככה והיום כן! זה לא שמספר החברות השתנה מאתמול להיום, וזה לא שהספקת לנתק עם כולן את הקשרים תוך 24 שעות. אמנם יכול להיות מקרה שיהווה זרז שיעלה את ההרגשה הזו, אבל שוב- מה הבדל הרגע הזה מלפני שעה? אז אני רוצה להציע הסבר - למעשה, הרגשת הבדידות נובעת מצורך שלך שאת פתאום מרגישה, צורך חזק מאוד לחום ואהבה, ואת גם מרגישה שאין לך איך לספק אותו. אז קודם כל, חשוב לחזק את ההבנה שזה מצב זמני, ולרוב ביום אחרי זה ההרגשה הלופתת הקשה עוזבת אותנו, ואנחנו כן מוצאים את החברים שלנו או המשפחה ומרגישים שוב לא לבד. דבר נוסף, ההבנה שזה לא משהו אמיתי (מספר חברות שהשתנה) אלא משהו בתוכך שאת מרגישה, יעזור קצת להקל על זה. עכשיו, צריך לזכור, שאנחנו חכמים, ואנחנו מגייסים את השכל שלנו שיתמוך בהרגשה שלנו ויסביר לנו כמה שזה אמיתי הרגשת הבדידות הזו. ואנחנו צריכים להתעלות מעל זה, ולזכור שנכון, זה מה שאנחנו מרגישים וחושבים עכשיו, אבל בעז"ה, מחר בבוקר נחשוב קצת אחרת. ואפשר גם לחשוב על דרך באותם רגעים להזכיר לעצמנו, כמה אנחנו טובות, ויפות, וחזקות, ונהדרות, וחברות טובות, ואיזה לב ענק יש לנו. אפשר להתפלל, אפשר לקרוא, ואם זה בלילה, כדאי פשוט ללכת לישון. הבוקר הרבה יותר טוב במצבים כאלה, הוא מכניס אור לחיינו.

נקודה אחרונה שרציתי להתייחס אליה היא שכתבת בהתחלה- שאת לא רואה טעם בחברות שהן לא חברות עומק. הייתי מציעה לך לחשוב על זה, כי בעצם, רוב האנשים שהם מכרים שלנו/חברים שלנו, הם חברים שהם לא חברי עומק. השכנים, המוכר במכולת, אנשים שאתה לומד איתם, עובד איתם וכו´. וזה בסדר, זה בסדר שיש חברים שהם נחמדים אלינו ואנחנו נחמדים אליהם בחזרה, וכנראה שאני לא אתייעץ איתם לגבי ההחלטות החשובות בחיי. עם זאת, יש לזה ערך, של סביבה נעימה להסתובב בה, ועזרה הדדית בדברים קטנים. תנסי לחשוב קצת על זה, ואשמח להמשיך לדבר איתך על הנושא, לשמוע מה דעתך?

חגים שמחים!
הדס
hershko.hadas@gmail.com

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות