שאלה
שלום כבוד הרב,
ותודה רבה על שאתה נותן מזמנך למתן תשובות נהדרות כל כך.
לאחרונה אני מוצא עצמי מתוסכל יותר ויותר ככל שאני מוצא בעצמי מידות רעות.
אני חושב שרוב חיי הייתי אדם פסימי מאוד, לא מצליח למצוא את הטוב באחרים, בעצמי, בעולם ובקיום בכלל.
הקרנתי את ההפך בדיוק לכל המכרים שלי ואני חושב שזה יצר איזה שהוא עיוות בתוכי שפסימיות ואופטימיות התערבבו בתוכו
לאט לאט, ככל שאני מבין כמה גדול כוח הרצון של הנשמה וההגשמה הרוחנית האידאלית שלה, להתקרב לקב"ה.
דברים הופכים יותר בהירים, אבל לא ליותר קלים.
אני חושב שאני מצליח להבין דברים בצורה ברורה יותר אבל זה בהחלט לא מקל על העול.
אני מוצא את עצמי שוב בתקופות ארוכות של מול המחשב אוכל ומעשן יותר מהרגיל טובע ברחמים עצמיים ומחפש תירוצים להישאר שם וכמעט ולא מצליח להתעלות על העצבות וההבל שאני שרוי בו, פסימי בטירוף וזקוק באופן תלותי כמעט לתמיכה חיצונית.
שאלתי היא כזאת, איך אפשר לסגל נקודת מבט חיובית אך רציונלית?
תודה רבה.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
ב"ה
שלום וברכה,
אם אתה מתוסכל זה סימן טוב לטהרת הנפש.
מי שיש לו מידות רעות והוא מרגיש רע סימן שהנפש שלו נקיה ולא מסוגלת לחיות עם המידות הרעות האלה והיא דורשת תיקון.
אבל מי שיש לו מידות רעות והוא מרגיש סבבה עם עצמו, סימן שהנפש שלו שחוקה, ולא מסוגלת להרגיש בשלילה של המידות האלה.
לכן דבר ראשון אתה צריך לשמוח בהרגשה הזו, כי זה מגלה שמנגנון המוסר בנפש שלך תקין.
דבר שני יש לך מודעות עצמית גבוהה, את מרגיש מה מתחלל אצלך ויודע לנסח זאת ולא סתם אדם שקופץ בעולם הזה כמו פופקורן...
אלו שתי נקודות מבט חיוביות ורציונאליות שקיימות אצלך,
תמשיך למצא דברים טובים אצלך,
תרשום כל דבר טוב שבך בפנקס, וכך תתחיל להרגיש את הטוב שכבר קיים בך.
ואם אדם מרגיש טוב עם עצמו אז גם יש לו כח מרץ וחשק לתקן ולקדם מה שיש.
בברכה,
דני ארגמן