שאלה
שלום,
ב"ה אני צריכה ללדת את בני הבכור בעוד 4 חודשים (אנחנו חילונים)
לחמי 2 נכדים בנים מביתו
לאבי זהו הנכד הראשון (לו עצמו יש 3 בנות)
מאוד רוצה לתת את הכבוד לאבי אך בעקבות סכסוך שהיה לנו לפני החתונה (הורי איימו שלא יגיעו לחתונה, כמובן שבסוף הם הגיעו) יש לי ולבעלי עדיין כעסים ומשקעים.
אימי שוחחה איתי לפני מספר ימים ושאלה אותי בערמומיות "מי יהיה הסנדק?" אני עניתי שוודאי שזה יהיה אבי ואין לה מה לדאוג.
לאחר מכן חשבתי על זה והצטערתי שהתחייבתי בפניה.
כששוחחתי עם בעלי מיד אחרי הוא לא התלהב מהרעיון ואמר שעדיין מהדהד לו המשפט שאימי אמרה "אנחנו לא נבוא לחתונה" ולכן לא חושב שמגיעות להם מתנות והוא שוקל לקחת את התפקיד לעצמו.
אני לא יודעת מה לעשות
מצד אחד רוצה לכבד את אבי (אימי אישה מאוד קשה והוא נגרר אחריה בעל כורחו, הוא לא אדם רע) מצד שני לא רוצה לעשות משהו כנגד בעלי או לגרום לבעלי אי נוחות מהבחירה.
לאחר מחשבה רבה שלחתי אתמול לאימי הודעה שתשובתי הייתה פזיזה מדיי, שאני לא מבינה בזה ושאני צריכה להתייעץ עם רב וגם עם בעלי כיוון שלא שוחחנו על הנושא הזה בכלל עד כה ואיני יכולה לקבל החלטות כאלה לבד.
היא קצת כעסה (אימי אישה מאוד דעתנית שחושבת על טובתה בלבד וחושבת שהכל מגיע לה בלי להתחשב באף אחד מסביב או לתת לי את כבוד הבחירה)
הדבר יכול לגרור אחריו ריבים וחוסר נעימות שלא טובים לי בהריון.
מה עלי לעשות ?
האם יש דרך לשלב הן את אבי והן את בעלי?
האם יש דרך לבטל את מה שאמרתי לאימי בלי שתהיה מהומה?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
בס"ד
שלום רב,
שמעתי (ברדיו) משפט נבון מאברי גלעד: 'אם אנחנו עושים תמיד מה שההורים רוצים מאתנו אנחנו שפוטים שלהם, אבל גם אם אנחנו עושים תמיד הפוך ממה שההורים רוצים מאתנו, אנחנו עדיין שפוטים שלהם'.
אני ממליץ לכם כזוג, להשתחרר באמת מההשפעה של ההורים שלך. השחרור הוא לא לעשות תמיד מה שהם מצפים אבל גם לא להתחשבן אתם ולעשות 'דווקא' ההפך.
על היציאה מהבית נאמר בתנ"ך: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו..."
בניית המשפחה שלך מתאימה להתחלת תהליך של עזיבת הבית - להשתחרר מהמקום של ילדה בבית, להתחיל לראות את ההורים שלך מנקודת מבט בוגרת.
אם הם כועסים או מתבטאים בחריפות, את לא משיבה להם כמו נערה בת 16, את בוחנת באופן מבוגר את המצב, שואלת את עצמך מדוע הם נסערים, איזה חולשות שלהם באות לידי ביטוי בהתנהגות הזאת.
את לא עונה להם מהבטן. את לוקחת לעצמך את התפקיד של האחראי המבוגר, כיצד להרגיע, מה להגיד כדי ליצור אוירה אחרת.
אדגיש שוב את החידוש שאני מציע לך, זו דרישה לא פשוטה שמחייבת תהליך כדי להגיע אליה: להתייחס להורים ממקום בוגר ואחראי. לא כנערה מתבגרת אלא כאדם עצמאי מצד אחד וגם קרוב, רגיש ומתחשב מצד שני.
לשאלה עצמה, אין מנהג אחד מכריע בקביעת הסנדק. יש מספר מנהגים אחד מהם: שהאמא, כלומר את, בוחרת את הסנדק.
לי נראה שאתם הולכים כרגע במסלול התרסקות (מקובל לראות זאת כהתנהגות 'פולנית') מעין 'הורדת ידיים' נגד ההורים.
ממלחמות במשפחה כולם מפסידים.
המחשבה צריכה להיות - כיצד עושים שלום, כיצד מתפייסים עם ההורים? כיצד מוכיחים להם שאתם מכבדים אותם והם יקרים לכם למרות שלא נהגו נכון בחתונה שלכם.
במחשבות של שלום פיוס ואהבה גם ההיריון שלך יהיה יותר קל ושמח!
אני מבקש ממך לשתף את בעלך בתשובה הזאת
תזכו ללידה בריאה ולשמחות רבות בעזרת ד'