שאלה
שלום,
נפצעתי בצבא - פוסט טראומה , ומזה 13 שנים אני מטופל והייתי בעבר אצל 12 פסיכיאטרים!, נטלתי עשרות סוגים של כדורים פסיכיאטריים, וכעת גם יש לי פסיכיאטר פרטי , וטיפול תרופתי קבוע כל יום מספר פעמים ביום.
קראתי "דין שיכור בתפילה" -עפ"י רוב הדעה שאינו יכול להתכוון ולכן פטור/ויש הסוברים אסור לו להתפלל!.
אני במצבי שלא עושה דבר, הכדורים (הם חזקים), "מכבים" את מערכת הרגשות שלי , ומזה שנים אין לי יכולת לשמוח/ליהנות/ובעיקר להתכוון.
אני מרגיש כמו "רובוט", אף הייתי בטיפולים ועשרות אמרו לי משך השנים שאני "מנותק רגשית", כמו "רובוט" ,ואני מרגיש זאת עוד בטרם הדברים נאמרו. אני מרגיש בחיים "חי -מת". מה הדין שלי לעניין חיוב בתפילה, פטור?/חייב?. ובבקשה להוסיף מקור תומך בתשובה , תודה.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
כואב לשמוע את המחיר הנורא שאתה משלם על שרותך למען העם, אני מברך אותך בהחלמה מלאה ובריאות הגוף והנפש.
אני בטוח שהתפילה שלך רצויה ואהובה אצל הקב"ה.
חיוב כוונה בתפילה לא קשור למצב רגשי אלא ליכולת שכלית בסיסית.
הכוונה הבסיסית שייכת לשכל לא לרגש, הכוונה מתבטאת בהבנת המצב והמילים שאתה אומר.
ההגדרה היא: "שיכוון פירוש המלות שמוציא בשפתיו ויחשוב כאילו שכינה כנגדו"
לשיכור אין בינה - הוא לא מבין מה הוא עושה.
אתה מבין למי אתה מתפלל ומה אתה אומר - אין שום קושי וחסרון בתפילה שלך.
עיין תשובה מפורטת:
http://www.otniel.org/show.asp?id=45707