התייאשתי

שאלה

שלום לכבוד הרב,

אני מתקרב לגיל 30 ונמאס לי להמשיך ולחפש זיווג.

ניסיתי וניסיתי וניסיתי ודחו אותי ודחו אותי ודחו אותי, ובאמת שעל סיבות שטותיות.

הרבה אמרו לי שיש אופי טוב, אבל "אין חיבור", (מה אני אינטרנט??).

בכל מקרה, זהו! נמאס לי.

די לבזבז זמן, די לציפייה.

התחלתי להפנים את זה שאשאר רווק עד 120 ולמרות שזה קשה אני אחיה עם זה.

באופי שלי אני אדם שמסוגל איכשהו לחיות לבד, כי הרי הקב"ה לא נותן לאדם ניסיון שלא יוכל לעמוד בו.

אין לי ייסורי מצפון שלא ניסיתי מספיק, אף אחד לא יוכל לבוא אליי בטענות כאלה ואחרות אחרי 120 שלא התחתנתי,

כי הרי בעולם האמת יידעו את האמת, ואני יודע מה האמת בנושא הזה לפחות.

חשוב לי להבהיר, שהמצב הזה כן מבאס אותי, אבל יש לי אמונה שלמה בבורא עולם שיודע מה טוב לי, ויכול להיות שלי הכי טוב להיות רווק.

יכול להיות שלי לא מתאים להקים משפחה, ואני אתמודד עם זה.

הבעיה היחידה היא הצער של המשפחה.

אני כמובן לא שיתפתי אותם בכל זה אבל הם כן מייחלים ליום שבו זה יקרה (הם יכולים להמשיך לחכות...).

אני בן יחיד ויש לי רק אחיות, ואני כביכול היחיד שאמור להמשיך את המשפחה, אבל לצערי זה לא הולך לקרות איך שהמצב נראה כרגע.

אני מנסה לשדר להם שטוב לי ככה, כדי שלפחות יחשבו שטוב לי, ולא יהיה להם צער כפול.

שאלתי היא, האם באמת יכול להיות מצב שיש אדם שאמור להיות לבד?

האם יכול להיות מצב שבגלגול הקודם כל כך פגעתי באשתי שחזרתי בגלגול כדי לתקן את זה ולכן אני נשאר לבד כדי לא לחטוא שוב?

אשמח לתגובה כלשהי בנושא.

תודה רבה רבה.

תשובה