שאלה
שלום הרב,
שבעים וחמש לזכרונו של ז'בוטינסקי.
הוא היה מצביא לאומי, הוגה דעות, אבי הימין.
אבל מבחינה דתית האם הוא היה קרוב אלינו (לציונות הדתית)? מה דעתו היתה על היחס בין התורה למדינה?
האם יש מקום לעשות עניין גדול מהזכרון שלו?
תודה רבה
תשובה
שלום
השקפת ז´בוטינסקי ז"ל על המרחב הדתי במובן ההלכתי היתה מאד שונה מתפיסתנו.
הוא הדגיש את חירות הפרט לנהוג כאמונתו, אך התנגד להתערבות העולם הדתי בצדדים הממלכתיים או החברתיים.
אמנם הוא ראה ביהדות מגמה ערכית המשפיעה ויוצרת אופי לאומי, אך רק ברמה העקרונית ולא בצדדים המעשיים-דתיים. את הצד הרוחני כללי הוא העריך, אך לא את הצד המעשי המפורט.
את התורה שבעל פה בפרט ביקר, וראה בה יצירה של אילוץ שתפוג מן העולם.
את עמדתנו הרואה בתורה יסוד החיים, המדריכה את כל הצדדים בחיי האדם והלאום, הוא ראה כסטיה ערכית והתנגד לכך.
הוא ראה ערך במוסר הנביאים, ובעמדות המוסריות-אוניברסליות שמצא בדבריהם. לעומת זאת את הגמרא ואת הוראות ההלכה בקושי הזכיר, בקושי הכיר, וודאי לא הוקיר. כפי העולה מכמה מיצירותיו ומאמריו.
בנוסף לעקרונות המשנה שלו, גם יחסו האישי להלכה, הן שכלית הן רגשית, לא היה דומיננטי.
המאמר המדוייק ביותר שנכתב בנושא זה הוא של פרופ´ רצבי, בכתב עת של אוניברסיטת ת"א לפני כמה שנים. עיין שם.
ניתן לומר שראייתו הכללית בנושא זה תואמת ביסודה את עמדת אנשי הימין החילוני-ליברלי כיום, ואת עמדת חלק מאנשי הרוח החדשים של הציונות הדתית בשוליים הליברליים שלה, אם כי גם שם יש הבדלים מסויימים ביחס לקיום ההלכה בפועל.
יש עניין לזכור אותו ואת מעשיו הטובים, ואת חלק מתפיסתו החשובה למען עם ישראל וחוסן א"י. אולם בד בבד להדגיש שלא הוא מגדיר זהותנו, אלא גדולי רוחנו בראשית היישוב אשר היו נאמנים לקדושת התורה וראו בה את יסוד המגמה הציונית, כגון הרב קוק וגוריו.
בירור זה חשוב גם לתוככי מחננו, לברר זהותנו הציונית דתית.
כל טוב