שאלה
"איציק, למה אתה כבר לא בקשר עם הבת של השכנה? כזאת נחמדה...".
"אמא, אין הרבה כימיה בינינו, יש דבר בולט שאני לא מזהה שמפריע, זה לא הולך...".
"ככה פסלת כל אחת שהציעו לך עד עכשיו...".
"רגע, מישהו מתקשר בשיחה לא מזוהה - הלו? מי זה?".
"איציק, זה שלומי, שומע אותי? מצאתי סוף – סוף!".
"מה מצאת?"
"מישהי התעניינה בך, מישהי אוצר! אשת חייל!".
"יאללה אני במתח שלומי, תן פרטים!"
"אז ככה: יפה מאוד! חכמה! ייחוס נכבד! כסף לא חסר בלי עין הרע! (טפו-טפו-טפו, חתול לבן), בעלת חסד! אכפתית! חשדומ"טית בנשמה! בקיצור, כמו שאמרתי – אשת חייל!".
"נשמע מעולה! ואין לה שום חסרונות?".
"יש משהו קטן – פעם בשנה היא משתגעת לרבע שעה".
"לעומת המעלות שבה זה חיסרון קטן מאוד! שימחת אותי! תשאל אותה בבקשה אם היא מעוניינת".
"בשביל לומר לה את זה אני צריך לחכות לרבע שעה שהיא משתגעת..."
"[וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן-חֵפֶר בֶּן-גִּלְעָד בֶּן-מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה, לְמִשְׁפְּחֹת, מְנַשֶּׁה בֶן-יוֹסֵף... וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם, וְכָל-הָעֵדָה*פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד, לֵאמֹר. אָבִינוּ, מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא-הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל-ה', בַּעֲדַת-קֹרַח: כִּי-בְחֶטְאוֹ מֵת, וּבָנִים לֹא-הָיוּ לוֹ. לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם-אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי אֵין לוֹ בֵּן; תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ. וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת-מִשְׁפָּטָן, לִפְנֵי ה'. וַיֹּאמֶר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כֵּן, בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת*נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם; וְהַעֲבַרְתָּ אֶת-נַחֲלַת אֲבִיהֶן, לָהֶן]" (במדבר, פרק כ"ז פסוקים א' – ז').
בפרשתנו, פרשת פנחס, בנות צלופחד באות לפני משה ומבקשות גם נחלה מכיוון שכבנות ללא אחים – אינן קיבלו. הקב"ה מאשר את טענותיהם על ידי לימוד עם ישראל עוד הלכה חשובה בנושא ירושת נחלות.
אם נעיין בניסוח טענת בנות צלופחד נראה שהיא מעט משונה:
"אָבִינוּ, [מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא-הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל-ה', בַּעֲדַת-קֹרַח]: כִּי-בְחֶטְאוֹ מֵת, וּבָנִים לֹא-הָיוּ לוֹ".
היה אפשר לקצר ולומר "אָבִינוּ, מֵת בַּמִּדְבָּר וּבָנִים לֹא