שאלה
כבוד הרב,
אני תלמידה בכיתה יב', ועומדת כרגע בצומת דרכים בנוגע לשנה הבאה.
יש בי רצון גדול לתרום למדינה, אך הבעיה היא שאיני יודעת איך.
לאחרונה התחלתי תהליך התחזקות והפסקתי ללכת עם מכנסיים.
עד עכשיו הייתי בטוחה שאלך לצבא, אבל פתאום זה לא נראה לי הדבר המובן מאליו.
קיבלתי תפקידים מדהימים ומועילים גם בצבא וגם בשירות, העניין הוא שאני לא רואה את עצמי עושה שום דבר אחר חוץ מצבא.
וכל פעם שאני מנסה להחליט נהיה לי כואב יותר. כאב פיסי ממש.
אני רוצה להיות שלמה עם ההחלטה לעשות שירות אך אני לא מסוגלת. אני לא רואה את עצמי עושה דבר אחר מלבד הצבא. מצד שני אני יודעת שאם אלך לצבא קיים סיכוי גדול שאחזור ללבוש מכנסיים, ובנוסף אני לא רוצה לאכזב את אמי ואת ראש האולפנה שלי.
אני לא יודעת מה לעשות, ואני מחוייבת להחליט כבר.
אני רוצה לרצות לעשות שירות, אבל אני לא מסוגלת.
האם ללכת לצבא או לעשות שירות שאדע שתמיד יהיו לי חרטות על כך שלא הלכתי לצבא?
בתודה מראש.
תשובה
שלום
ישר כח על התחזקותך.
כידוע לך העיקר הוא רבונו של עולם, שהוא המאיר לארץ ולדרים עליה. את מקבלת את ערכך מכוחו ומהמוסר שלו, מפוסקי המוסר שלו, אשר הם המכוננים את ההחלטות של עם ישראל.
לכן הנחת היסוד היא, שלצבא לא תלכי.
הדבר אסור הלכתית בידי גדולי הפוסקים מכל המגזרים, ואין היתר לנשים להתגייס. לא רק בשל המכנסיים, אלא בשל האוירה כולה שם שאינה עומדת כלל בדרישה ההלכתית לצניעות מרובה ולמרחק בין גברים לנשים.
בכך שאינך עושה את מאווייך אלו, את מצהירה בפני עצמך ובפני החברה את נאמנותך לקב"ה ולתורה. לאחר הכרעה זו גם ההכרעות הבאות בחייך האישיים והזוגיים יהיו קלות יותר שכן דרכת כבר בשביל הנכון כמקיימת דבר ד'.
בהמשך להכרעתך הנכונה שלא להתגייס, ביחרי מקום בשירות לאומי שיוכל לאתגר אותך, ולהביא לידי מימוש את כוחותייך המיוחדים. יש בשירות לאומי אין סוף אפשרויות מגוונות, וודאי תמצאי שם את מקומך לאחר בירור נכון של האפשרויות.
עלייך להתכונן לכך שאת השירות לא תעשי משום שאת רוצה, אלא משום שאת מצווה. את מצווה שלא להתגייס, את מצווה לתרום, את מצווה להיות עובדת ד'. הרצון עוד יגיע, אך יתכן שלא יגיע אלא תישאר בך תחושת פספוס מסויימת. זהו חלק מחיי אשה בוגרת- לפעמים עושים דבר נכון, ומקריבים עבורו תחושות מסויימות.
השעבוד הזה נראה כמיעוט הכח הבחירי אך למען האמת הוא מכפיל כח, שכן הוא מדגיש בך את המחוייבות לקב"ה ולתורה ודבר זה יאיר חייך באור גדול.
כל אדם בוגר חי בגעגועים ותהיות מה היה קורה לו עשה את הצעד שתמיד חלם עליו. אולם אם מדובר על צעד אסור, אזי הגעגוע הופך למסירות, תחושת הפספוס הופכת למתיקות של עשיית רצון ד' בכל לבבך ובכל נפשך.
חיזקי ואימצי