אני מאכזבת את ההורים שלי

שלום לך הדר היקרה והצדיקה!!!

התרגשתי מאוד מהדברים שכתבת. האכפתיות שלך כלפי ההורים שלך והאהבה שלך אליהם נמצאים עמוק וחזק בלב שלך, וניכרים בכל מילה ומילה בדברים שאת כותבת.
את – כל כך אוהבת את ההורים שלך, וכל כך אכפת לך מהם, עד שהלב שלך כואב כשאת חושבת שאת מאכזבת אותם! הלוואי שכולנו נזכה לכזאת אהבה ואכפתיות וחום כלפיי ההורים שלנו!!!
את יודעת מה חשוב להורים שלך, וחשוב לך לשמח אותם! כואב לך להכאיב להם!!
מתוך ההרגשה הזאת, שאת וההורים שלך במצב בריא, של אהבה ואכפתיות, הייתי מציעה שלושה דברים. שני דברים לדעת, ואת השלישי גם ליישם בפועל.

שלושת הדברים:
1 לגביי הנושא החברתי: לכל אדם ישנו האופי החברתי שלו. אין שום טעם שנעבוד מתוך חיקוי של אחרים. איך שאת בחברה – זה מצוין!!! 
2 לגביי הנושא ההלכתי: הייתי מציעה לך ללכת לחנות ולקנות לעצמך שלוש מערכות בגדים שגורמות לך לשמחה, ועונות גם על הכללים של ההורים שלך. כך הם יראו את המאמץ שלך להתחשב בדעתם.
3 לגביי אמא שלך: לא תמיד "הכל זה אנחנו", זאת אומרת, ייתכן שחלק מהמצב שאת מתארת, למשל, זה שאמא מתפרצת, זה בכלל לא קשור אלייך, ובוודאי שזה לא באשמתך. ייתכן למשל שהיה לה יום קשה בעבודה היום. ובודאי שזה שההתפרצות דווקא עלייך מלמד עד כמה היא אוהבת אותך ולא ההיפך.

בנוסף, הייתי מציעה להתנדב, בערך שעה בשבוע, למשל, בבית-אבות, או במשהו דומה. דבר זה יכול לשפר את ההרגשה בתוך הבית עם ההורים. אין לי הסבר לכך, אולם, אוכל להעיד שכך היה אצלי כשהייתי בגיל עשרים בערך.
עוד משהו:
אפשר לקנות להורים משהו קטן, כמו כלי קטן ונאה לבית, מלחיה שימושית, וכו´ מדי פעם. מתנות קטנות מכספך לכבוד חגים, או לכבוד איזו שהיא סיבה. גם לא כדאי להיבהל אם הם לא מקבלים את המתנות האלו בצורה שאת מקווה שהם יקבלו, אלא בצורה שקצת "מייבשת". להמשיך בזה למרות – אם יהיו – תגובות שעושות חשק להפסיק... 
ולסיום, חשוב מאוד:
אני מאוד מאוד מעריכה אותך,
ואת ה"כיבוד-הורים" הגדול והעצום שאת עושה!!!
הלוואי שנזכה כולנו ללמוד ממך!!!
בהצלחה רבה!!!
רינה, חברים מקשיבים