שאלה
יום אחד בשנה אנחנו נקבצים באים אליה. ברגלנו ובליבנו.
היום עצמו נקבע לשם חגיגה על עצם שיחרורה של ירושלים מכיבוש שלטון זר,
אבל עמוק בלב מרגישים משהו הרבה מעבר לכך..
זהו יום שכולו [הפגנת אהבה] לעיר אשר בחר בה הקב"ה להיות לו למשכן אור.
"[המקום אשר יבחר ה']"
ירושלים היא הלב שלנו,
משהו עמוק בה פותח את הלב, משמיע לנו את הסיפור שלנו כל כך מקרוב.
ירושלים היא [סיפור של אהבה].
לא סתם אומרים עליה "[עיר שעושה כל ישראל חברים]"
מחברת בין שמיים לארץ, משקפת לנו את עצמנו.
את [המכלול] שיש בכל אחד מאיתנו כפרט, ובכולנו כעם.
הסמטאות, ריחות השוק, הקבצנים, הנוער, הילדים, אנשים מכל הצבעים כולם, הרגע הזה של אחרי תפילה בכותל,
רגעים של נדודים, מעברים, תפילות, התחנה המרכזית, השמיים, משוררים, חסידים.
ירושלים של ימי התנ"ך, של ימי הקמת המדינה, של תופת הפיגועים, ירושלים של החגים,
[ירושלים של יום ירושלים].
[ירושלים של בית המקדש].
סיפור של דורות על גבי דורות, של הווה, ועתיד.
כמה עברה העיר הזאת מאז ועד היום.. ועדיין היא בכוחה. בעוצמה שלה, עומדת על תילה..
לא שלימה, אבל [הולכת ונבנית].
כל רגע בה, כל אדם בה הוא עוד חלק בתהליך הגאולה שאנחנו צועדים בתוכו,
חלק מהסיפור שלנו על בימת ההיסטוריה. נצח שאין לו סוף..
[הרב עדין שטיינזלץ] כתב על היום הזה:
"יום של [שמחה והודאה על עצם קיומה]... על שזכינו לכך שבעולמנו תהיה נקודה של [חיבור עם העולם העליון]...
להודות על כך שעל אף העלבונות ואחרי כל ההשפלות, אי אפשר לנשל אותה מייחודה.
על כך שגם כאשר ירושלים מושפלת - לא ניתן לכסות את מהותה.
היא יכולה להיות גולה וסורה, אבל היא עדיין [עיר מלוכה], דמתה לתמר.
גם כשהיא בשאול תחתיות, היא עדיין [מקור הברכה]."
במשך שנים ידעה ירושלים כאב, גלות, וחומות נצורות.
וכמה לא מובן מאליו הכוח להיבנות לאחר חורבן, להעיז להשתחרר אחרי שחווינו חיים נצורים..
לפעמים נדמה שהורגלנו לחשוב בתפיסה של חומות, של שילטון זר, ומבלי לשים לב לחיות בתפיסה מוגבלת.
ובכל יום, ירושלים של מעלה מחכה להתאחד עם זו של מטה. להופיע גאולה בעולם.
ובתוך כל אחד מאיתנו ישנו [כוח עוצמתי] לבנות בה עוד חלק של טוב וקודש.
מתוך [התעוזה לחלום אל מעבר לחומות], לחיות את היום יום שלנו מתוך
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו