לא נכנסתי להדרכה

שלום וברכה

סוגיית הכניסה להדרכה בתנועת נוער הופכת להיות אחד הנושאים הבעייתיים ביותר בתנועות הנוער, מכיוונים רבים ומגוונים. המכתב שלך חושף כל כך בכנות וכל כך ביושר את הצללים של ההדרכה, ובעיקר של אלה שלא נבחרו להיכנס להדרכה. את פתחת לנו פתח קטן כדי להכיר את העולם הזה, ובמקביל אני מכיר את הבעיה ממכתבים רבים שאני מקבל. יש לה השלכות חברתיות, רוחניות, אתיות, מסגרתיות, צדק וחמלה, ועוד אין ספור עניינים, ואני חושב שהיא מחייבת חשיבה מחדש. המכתב שלך הוא חלק מקריאת ההתעוררות של כולנו.
עד שתהיה חשיבה מחדש – את נמצאת עכשיו במצוקה, ועל כן צריך לנסות ולהציע משהו לעשות. אני מבקש להציע את הצעד הראשון – הוא לא הדרך כולה, אלא צעד ראשון, ואשמח אם תבחני את האפשרות הזו. הצעד הראשון הוא לספק לעצמך את הסיפור כפי שהוא: את רוצה להיכנס להדרכה, את סבורה שאת מתאימה להיכנס להדרכה, לא הכניסו אותך להדרכה, זה כואב מאוד, והכאב נכון ומוצדק ונוכח. אל תברחי מהכאב, ואל תנסי לרמות את עצמך כאילו זה "לא נורא", וכאילו שהאמירה "הכל משמיים" מפייסת מספיק, וכאילו ההתייחסות לכך כאל "ניסיון" מרפאה את הכאב והתסכול.
רק מתוך ההתבוננות אל האמת הזו – בלי לייפות אותה ובלי להתחמק, אפשר לפנות לצעד השני, ולשאול מה יהיה טוב לך לעשות מתוך זה.
אם הצעד הראשון הזה מדבר על לבך – האם תרצי להמשיך לצעד השני ?

כל טוב