שאלה
שלום הרב.
הייתי מעוניינת להבין את השאלה של האם לשלוח את הילדים לחינוך של בגרויות ושל לימודי חול. או האם נכון יותר לשלוח לישיבות שלא חובה או אפילו שלא עושים מלכתחילה בגרויות ומשקיעים את הגיל הזה ללימודי קודש כדי לבנות בסיס רוחני רחב.
אני בעד שהאדם בגיל בוגר צריך לצאת לעבודה ולהוציא תואר ומקצוע אבל האם לא עדיף שישלימו בגרויות?
הייתי מעוניינת להבין את הנושא לעמוק ולרוחב.
אני למדתי באולפנא ולמרות שאני בת וזה שונה.גם אחים שלי למדו בישיבות תיכוניות ועשו בגרויות. ולי זה לא הייתה שאלה..
אבל יצאתי עם בחור שממש לא מאמין בזה.. וזה העלה לי שאלה שחוץ מזה שזה הרגל לא באמת ידעתי מה אני חושבת על זה.
אש אשמח להסבר שיסביר עיקרון או חוסר עיקרון.
תודה רבה :)
תשובה
בס"ד
שלום רב,
אני סבור שאין בדברים הללו (כמו בשאלות אחרות מעין אלו: ישיבה או מכינה; מדרשה או שרות לאומי; יישוב דתי או יישוב מעורב...) כללים ותשובות נכונות או שגויות.
אלו עניינים שקשורים לאישיות ולסגנון של אדם.
על כך נאמר 'חנוך לנער על פי דרכו'.
צריך להתייעץ עם הילד ופעול לפי נטיית לבו. אם חשקה נפשו בתורה וכך יפתח את אישיותו, נכון לו ללמוד בישיבה קטנה. אם חשקה נפשו בתורה עם דרך ארץ ילמד בישיבה תיכונית.
אני סבור שבאותה משפחה יכול אח אחד ללמוד בישיבה קטנה, השני בישיבה תיכונית ביישוב והאחר ילמד בישיבה תיכונית עם פנימיה - אם זה מה שמתאים לו.
הדבר תלוי גם במה שהילד סופג מהבית וברוח שיש בין החברים שלו בכיתה ועוד ועוד...
הכי חשוב למנוע התנגדות של הילד (גם התנגדות סמויה) ולדאוג שהילד ילמד מתוך שמחה.