מזה אומר שלא בכיתי הרבה בפולין??

שלום לשואלת היקרה!
אני מעריך מאוד ששלחת כזאת שאלה. מאוד לא פשוט לנו לשתף איך הרגשנו בחוויות מורכבות כמו מסע לפולין וכו´, ואני חושב שזה מעיד על כנות אמיתית...
איך צריך להרגיש כשנמצאים במקום שבו היה אסון לעם שלי? אני לא חושב שיש תשובה חד משמעית. אני זוכר שלפני שטסתי כשמיניסט לפולין הייתה שיחת הכנה עם הראש ישיבה, ובשיחה הוא אמר לנו שלא נכפה על עצמנו איך להרגיש. הוא אמר שיש כאלה "שנכנסים" לזה די בהתחלה, ויש כאלה שלוקח להם יותר זמן. אבל הכי חשוב זה לא להתאמץ להיות במקום שאנחנו לא נמצאים בו. הטיפ הזה, לי אישית, מאוד עזר. אני זוכר שבאחד הימים הראשונים בפולין היינו ביער הילדים, ולמרות הסיפור הקשה של המקום לא ממש "נכנסתי" לאווירה. האם היה בי משהו פגום? מנותק? לא בטוח. [יש אנשים שלוקח להם יותר זמן להיפתח רגשית וזה לא מעיד בהכרח אל אדישות או ניתוק.] כמו שאפשר להגיד בחלוקה גסה שבנות יותר מבטאות רגשות מבנים - אז ככה גם בין שני בנים או שתי בנות יכול להיות הבדל, וזה בסדר. יכול להיות שהחוויה של פולין תהיה לך לא פחות משמעותית גם אם בכית פחות מחברות שלך. יכול להיות שלנפש שלך דווקא להעמיק היסטורית במה שהיה בשואה וכדו´ יהיה יותר משמעותי לטווח הרחוק.
שאלת גם איך הקב"ה היה רוצה שנגיב. על זה קצת קשה לי לענות בביטחון... אני אגיד לך אבל מה אני חושב. לדעתי, יש חשיבות גדולה למסעות לפולין ודווקא בגלל הפער הבלתי נתפס בין מה שהיה שם לחיים שלנו עכשיו כאן, במדינת ישראל. לפעמים, דווקא חוויה של פער יכולה לבנות משהו משמעותי בתוך הנפש, פנימה.
אם אנחנו לא שמחים ומודים על הזכות שיש לנו לחיות בארץ ישראל תחת שלטון מדינת ישראל - אנחנו ממש, אבל ממש כפויי טובה... [וזה שאת לא רוצה לחזור לחיים של פולין בשנות ה-30 או ה-40 של המאה הקודמת זה אומר שאת ברוך ה´ בריאה ואוהבת את החיים]... חשוב שנדע מה היה שם. חשוב שנעמיק את המשמעות של מדינת ישראל, חשוב מאוד שנהיה אנשים מוסריים וכאלה הדואגים שגם הרחוק מהם יזכה לחיים טובים. אבל - אנחנו ממש לא חולמים לחזור לפולין...
מקווה שמה שכתבתי נתן לך כיוון חדש לחשוב עליו. מוזמנת כמובן להמשיך לשאול ולהעמיק..
אורי, חברים מקשיבים
urialtman@gmail.com